תורשתי ומידסומר הם שני סרטים של מחבר האימה החדש ארי אסטר עם מבני קצב, הגדרות וארכיטיפי אופי שונים לחלוטין. עם זאת, הם חולקים את המשותף בקשר של המשפחה, ההשלכות של טראומה פסיכולוגית וההשפעה של מחלות נפש. תורשתית מכוונת לקהל מיינסטרימי יותר, עם אימה חשוכה, מטרידה וחתרנית, ואילו מידסומר היא מעקף אמנותי יותר, עם אימה שטומה באופן אירוני באור שמש, ולוקח זמן להגיע.
תורשתי הוא עניין משפחתי, המתמקד במשפחת גרהם וירידתו לטירוף לאחר סדרת טרגדיות, ואילו מידסומר מתמקדת בקבוצת צעירים בקולג 'החוקרים את הכפר הסקנדינבי הורגה ואת הטקסים האליליים המטרידים שלו. אסטר מעצבת סרטי אימה כדי לרצות גם את חובב ארתוס וגם את הצופה המזדמן, כך ששניהם מתחשבים, מרתקים ועשירים בפרטים. אבל האם אחד מעולה באמת? להלן תמצאו 5 דברים שמידסומר עושה טוב יותר, וחמישה שעושה תורשתית.
10 MIDSOMMAR: GORE
מידסומר, עם הסדיזם הטקסי והאלימות הגרפית שלו, מכה את התורשת בקטגוריית הגור, בעיקר בגלל שההיבטים הגורליים של אותו סרט היו ממוקמים אסטרטגית ולא ממושכים. מידסומר לוקח את הזמן עם האלימות שלה, ולא מפנה את המצלמה ברגעים שהיו יוצרים יותר עמימות.
בין אם זה מראה צילומי מקרוב ממשיים של ראשים ובין אם מה שקורה עם אובייקט מוצק עובר דרך בשרו הרך והנפול של בן אנוש, הוא מתמוגג בתצוגות הסנגוויריות שלו במרץ ובהנאה שנמצאת בסלאשרים הספוגים ביותר.
9 מורשת: דינמיקה משפחתית
על סמך כותרתו בלבד הסרט עוסק בדברים שעוברים מדור לדור. במקרה זה בדיוק מה שמועבר יכול להיות מילולי (מחלת נפש) או מדומיין (קללה על טבעית). מכיוון שמשפחה היא מרכזית בסרט, הדינמיקה המשפחתית צריכה להיות המרכז שסביבו כל שאר האירועים מתרחשים.
הדינמיקה המשפחתית גולמית, מכוערת ואותנטית, עם הרבה תוקפנות פסיבית, רגשות פגועים וטלטלות שנמצאו במשפחות אמיתיות. יש מידנמרק דינמיקה משפחתית בכך שהקומונה של הרגה היא כמו משפחה אחת "מאושרת" גדולה, אך הרעיון הוא מופשט ולא קרב.
8 MIDSOMMAR: טקסי אלילים
היו טקסים אליליים שהופיעו גם בתורשתית וגם במידסומר, אם כי בהיקפים שונים מאוד. תורשתית מתמקדת בחיים ביתיים וביחסים בין אישיים הרבה לפני שהתגלה הרבה מההיבט של הטקס האלילי. כאשר הוא נחשף, הוא מרגיש נוסף ומופרד משאר הסרט.
Midsommar הופך את הטקסים האליליים לכלל הנחת היסוד שלו, וככזה מאפשר להם לחקור באופן מלא יותר בצורה משמעותית ככל שהם מתייחסים לסיפור, ולא על ערך ההלם בסוף. כצופה אתה יודע להיכנס לכך שהסרט בוחן אותם, כך שאתה יכול להרגיש חופשי לספוג את מה שאתה לומד.
7 מורשת: חיזוי
חובבי האימה ראו ככל הנראה רבים מהאלמנטים ששני הסרטים שואבים מהם פעמים רבות בעבר. ז'אנר האימה מתבסס על הנרטיבים שהגיעו לפניו, אך הטוב שבהם דוחף את גבולות הפחדים והדחפים הראשוניים של האנושות.
מסיבה זו תורשתית פחות צפויה ממידסומר, מכיוון שיש רגעים רבים בהם הנרטיב נראה כאילו הוא הולך לקחת כיוון אחד והוא פונה להיפך הגמור. בין אם זה בגלל שכולנו ראינו את האיש הנצרי בעבר, או בגלל שהוא גלוי מדי עם הצלחתו מראש, מידסומר צפויה מדי, והצופים כנראה ינחש את גילוייו הרבה לפני שהם מופיעים.
6 MIDSOMMAR: מחלת נפש
הן תורשתיות והן אמצעיות מתמקדות במחלות נפש, אך בדרכים שונות לחלוטין. בראשון זה הרבה יותר ערמומי, אפילו סמלי. האם קללת המשפחה היא מחלת הנפש עצמה, או קללה ממשית? האם האירועים הנוראיים תמיד נועדו לקרות, או שמא הם נוצרו משום שהטראומה הפסיכולוגית של אישה המתמודדת עם מחלת נפש איבדה אותה?
מידסומר לא מרמז כפי שהוא מראה, מכיוון שבעוד ששני הסרטים מציגים את הגיבורות הנשיות הראשיות שלהם המתמודדות עם מחלות נפש, מידסומר מראה שהעופרת שלה נהרסת ממנה במגוון מקרים, ומסיבות מוצדקות, במטרה לאמת אותה. ולהאמין את זה.
5 מורשת: דיאלוג
לתורשתית יש צוות דמויות קטן בהרבה, ולכן סצינות אינטימיות יותר ביניהן. כל שגיאות בתסריט היו ניכרות. הדיאלוג תמיד נראה מתאים לסצנה, מה שלפעמים אומר שיש מתיחות ארוכות בלעדיה, מה שמאפשר את מה שלא נאמר לומר הכי הרבה.
במידסומר, חלק מהדיאלוגים יוצאים מגושמים ולא במקום. חברי הקומונה מקדישים מחצית מזמנם בדיבורים בשוודית, כך שזה זניח, אך המובילים שלעתים קרובות מדברים בצורה מתוחכמת (למרות רגעים ברורים שבהם אדרנלין היה זורם דרכם) שמזכירים לך שהם התאמנו בקווים שלהם..
4 MIDSOMMAR: תשומת לב לפרטים
בין אם זה לכידת טיול של פטריות קסם באופן אותנטי, או שחזור רונים משובץ על סמן אבן, מידסומר מקדיש תשומת לב לפרטים של צורת אמנות. בכל מקום שאתה מסתכל בסרט, מהפנים הפנימיים של אחת מבתי הקומונה, ועד לרקמה המוקפדת של גלימותיהם הטקסיות, יש משהו שעיניך להתענג עליו.
תורשתי לעומת זאת מבלה חלק ניכר מזמנו בחושך, באופן מילולי ובאופן ציורי. רמת הפירוט אינה ממוקדת באותה דרך אנתרופולוגית, ובאותה מידה גדולה. הקומונה של מידסומר עשירה וממומשת לחלוטין, בעוד שרוב הפרטים התורשתיים מגיעים מבתיה הזעירים של אנני.
3 מורשת: אמבנס
תורשתי מתרחש במגוון סביבות, במגוון זמנים. אמנם כמה מפחדי הקפיצה הטובים ביותר מגיעים עם פרוץ הלילה המעיק, אך רבים מהרגעים הבולטים שלו מגיעים עם דמדומים, או באמצע יום לימודים. יש בו אווירה ומצב רוח, המושפעים ביותר מתאורה וסינמטוגרפיה.
מכיוון שמידסומר נורה כמעט לחלוטין באור המסנוור של היום, במטרה להיות מפחידים למרות היעדר הצללים והמקומות החשוכים שהרוע יכול להסתתר, קשה ליצור אווירה שאינה אלא סטרילית ורוויה מדי..
2 MIDSOMMAR: GRIEF
תורשתי מתחיל בכך שמשפחת גרהם איבדה אדם אהוב (אמה של אנני), וזמן קצר לאחר שאיבדה עוד אחד (בתה). היא מתמודדת עם צערה על ידי דיכויה, כטבעה, אך זמן קצר לאחר אירועים אלה מצבים אחרים מושכים את המוקד ממה שקורה בתהליך האבל (או היעדרו) של אנני.
במידסומר הסרט מתחיל גם באובדן (דני מאבדת את הוריה ואחותה בהתאבדות רצח), והיא מבלה את כל הזמן בסרט התפאורה הסקנדינבי העוסק בכך. מכיוון שהקהילה חוגגת ומתאבלת יחד, רצף הסיום שמאפשר לדני לגרש סופית את כל הצער שהיא בונה הוא גם מספק וגם קתרי.
1 מורשת: מתנהג
לתורשתית היו הופעות חזקות מצוות שחקני ההרכב הקטן שלה, בראשות שחקנית האימה הוותיקה טוני קולט. היא הצטיינה כשהמטריארך נאלץ להחזיק את משפחתה בעקבות כמה טרגדיות, ובקושי הצליח לשמור על שפיותה בנגיעה בזמן שהיא מתפרצת. החמיאו לה נוכחותם המדודה והמחויכת של גבריאל בירן ובנה המתבגר הפרוע והעוקצני (אלכס וולף).
במידסומר הופיעו צוות שחקנים צעירים שהסתפקו בתפקידים שניתנו להם, רובם מציגים סטריאוטיפים של אקדמאים מפונפנים, אופורטוניסטים חרמנים או זוגות מריבים. שאר צוות השחקנים, המורכב מדמויות נלוות מהקהילה האלילית, אמינים אם קצת