(זו סקירה של משחקי הכס עונה 5, פרק 9. יהיו ספוילרים).
-
נותר רק פרק אחד של משחקי הכס עונה 5. ובעוד שהרבה מאוד יכול לקרות במהלך הגמר בשבוע הבא שעשוי לשנות לחלוטין את אופי השיחה בנושא, נראה שבגדול, העונה הוכיחה שהיא קשורה לבחירה.
ולמרות זאת, למרות שהנראטיב עובר שוב ושוב לרעיון של דמויות כמו ג'ון, דני, סטאניס, וכן הלאה מול עמדות בבחירות קשות ולעיתים קרובות לא פופולריות, הדיון סביב העונה נשלט למעשה על ידי ההחלטות שמתנהלות מאחור. הסצנות; את אלה שיוצרים יוצרי הסדרה. בעונה זו ראינו את DB Weiss ו- David Benioff לקחו על עצמם בחירות מסוימות לסיפור שלא היו בספרים. לדוגמא: הסצנה האחרונה ב'לא מכופף, לא מכופף, לא שבור '. החלטה זו הציבה בשוגג את מושג הבחירה במצב מוזר, מכיוון שההחלטות שעומדות בפני הדמויות הולידו כמה חילופי דברים סוערים למדי לגבי הבחירות שעושות כותבי הסדרה ויתר האלימות, במיוחד אלימות המופנית כלפי נשים צעירות.
בהיותו משחקי הכס, היה זה בלתי נמנע שהשיחה תתחיל מחדש, לאחר שבחירה מחרידה נוספת תראה צעירה אחרת פוגשת גורל אכזרי ואלים. במקרה של 'ריקוד הדרקונים', זו לא אחרת מאשר בתו היחידה של סטאניס ברתאון שירין, שנשרפת בחיים כסמל לאמונתה של האישה האדומה (ובמידה פחותה, האמונה שאמה ואביה של שירין) ב אדון האור. או שמא מליסנדר הם אמנו בה? קשה להיות בטוחים, וכנראה שכך משחקי הכס רוצים שיהיה.
Strangely enough, though, the violence enacted upon Shireen is depicted in much the same way that the violence enacted upon Sansa was: With the camera centering its focus away from the victim and onto the horrified eyes of those bearing witness, all while the victim's screams fill the air. At least in this case, the screams snap Selyse out of her less-than-motherly ways, though it's all for naught, as the damage has already been done and Shireen's cries eventually cease, as her mother looks on in horror.
לכאורה זה משאיר את סטאניס עם השאלה: האם אדון האור היה מספיק מרוצה מהקרבתו, והאם הוא וצבאו הרעב יוכלו לעשות מלחמה בווינטרפל לפני שתסתיים העונה? אבל זה משאיר את הקהל עם שאלה גדולה וקשה עוד יותר: האם יש תקווה לסטאניס כדמות, עכשיו כשהוא עשה את הבלתי מתקבל על הדעת ובחר את שאיפתו על פני הילד שהוא התיימר לאהוב בנאום לבבי ומפתיע ב"בניו של הרפי '? תמיד היה קונטיננט של אוהדים שתפסו מקום בלבם עבור סטאניס העקשן, אך לאחר שהרג את אחיו וכעת הקריב את בתו, כדי שהוא יכול להיות צעד אחד קרוב יותר לשליטת ווסטרוס, האם יש אוהד שיכול להמשיך לתמוך בקמפיין שלו לתבוע את כס המלוכה?
מה שגרוע מכך, הבחירה של סטאניס מותירה את הצפון במצב רעוע. כשג'ון סנואו עסוק בהצלת ברים והריגת ווק ווקרס, אין מי שישתלט על ווינטרפל, אלא שני ממזרים לא נעימים. כרגע, הבחירה היא בין גנרל הפליי רוז בולטון לבין העיניים האדומות והלב הקפוא, סטאניס בארתאון. עם בחירה כזו, אתה כמעט מתחיל לשרש את הליכונים הלבנים - לפחות הם מכבדים את החיים מספיק כדי להחזיר את המתים אליהם. אבל אז שוב, האם זה לא משהו שחסדי אדון האור יכולים לעשות גם כן?
לא יפתיע אם כן שהבחירות שעומדות בפני דמויות ב'מחול הדרקונים 'קשורות ליותר מההחלטה שקיבל סטאניס. בבריאבוס, אריה מתכוננת לעסוק בחיסולה הראשון, אך מוסחת מהגעתו של סר מרין טראנט. כאילו אין מספיק סיבות לכך שהקהל ירצה כבר את סר מרין - או מישהו אחר ברשימת הלהיטים של אריה, לצורך העניין - התוכנית מדגישה את ייאוש הדמות בכך שהיא מפגינה את נטייתו לנשים צעירות מאוד. זו שוב בחירת דמות שאיכשהו מתרחשת ומשקפת יותר את האנשים שמאחורי הקלעים של הסדרה מאשר את הדמות המדוברת.
נראה כי הבחירות של מרין קבעו פגישה בלתי נמנעת עם אריה, אך הן גם מדגימות עד כמה המופע יכול להיות מניפולטיבי מבחינה רגשית, על ידי הצבת ילדים ללא הרף בסיטואציות מחרידות ואכזריות כאמצעי לעורר תגובה מצד הצופה. זה יעיל כדי להיות בטוח, אבל זה גם מפטיש את מה שחלקם עשויים לראות בניהיליזם האינסופי של הסדרה בתסכול; כזה שמערער על כמה דברים מלאי תקווה שניתנים לנו, כמו הטיסה של דני על דרוגון ברגעי הסיום של הפרק.
ומדהים ככל שהמראה של דרוגון והקשר של דאינריז עם הדרקון שלה, גולת הכותרת של הפרק עשויה להיות משהו שטיריון אומר להיזדהאר זו לוראק לפני שכל הגיהינום ישתחרר. לדבריו, "תמיד היה מספיק מוות בעולם לטעמי. אני יכול להסתדר בלעדיו בשעות הפנאי שלי."
התקבלה החלטה מודעת להכניס את הקו הזה, ובהתחשב בדיון במהלך העונה על תיאור סוג מסוים של אלימות בתכנית, יש לתהות מה נועד להיות אופי הקו. מצד אחד זה מדגים את יחסו של טיריון לעולם כולו, ואולי התקווה שהוא מרגיש שמישהו כמו דאינריז והדרקונים שלה יכול להביא. אבל מצד שני, זה קו אירוני בטירוף שנראה כמופע שמפנה אצבע לעצמו. ואם זה המקרה, כיצד נפרש את שאלתו של לורק לטיריון: "איזה דבר נהדר הושג מעולם ללא הריגה או אכזריות?"
אלו שאלות שנשאלות לא רק על ידי הדמויות, על העולם בו הן חיות, אלא גם על ידי כותבי הסדרה, ביחס לסיפור שיצרו. וזה די משמעותי. זה מרמז על אותו סוג של מודעות עצמית שנשמעה בעונה שעברה בנאומו של טיריון על אורסון לניסטר והחיפושיות, אך הפעם, במקום להתייחס פשוט לניהיליזם ולאלימות, נשאלת שאלה בערכה ככלי לסיפור. בגלל אופן הפקת התוכנית, רק הכותבים יודעים עד כמה קווי הדיאלוג הם רלוונטיים. כך או כך, הם יכולים להיות התחלה לדיון מרתק.
-
משחקי הכס יסיים את העונה החמישית עם 'רחמי אמא' ביום ראשון הבא @ 21:00. צפה בתצוגה מקדימה למטה: