(זו סקירה של המולדת עונה 4, פרק 8. יהיו ספוילרים.)
-
אחרי "גאצ'ה!" בשבוע שעבר ברגע שהחזיר את ברודי בקצרה לתוצאות מעורבות, ובכן, נניח, תוצאות מעורבות, מולדת חוזרת למגעי פליז מבחינת ההתמודדות עם לכידתו של סול. גישה הגיונית; אין באמת הרבה מה לעשות עם הזיות של קארי מלבד להתמודד עם ההנגאובר הבלתי נמנע מהסמים שהיא לקחה שלא במודע. זה לא כאילו היא יכולה לגייס חזון נוסף של ברודי ולשוחח איתו על כל הרגשות שהיו לה ביחס למותו ומותו בכלל, במיוחד בעקבות איאאן שנרצח ומצבו הפחות אידיאלי של שאול.
מצד אחד, פתיחת 'באמצע הדרך לסופגנייה' היא הדרך הנכונה להתקדם. זה מרגיש כמו הבוקר אחרי התקף של מחלה פתאומית וקיצונית. חולשתה הראשונית של קארי וחוסר האיזון מעבירים את ההשפעות הפיזיות של מה שהיה למעשה התקפה במוחה.
בגלל האופן בו הצטיירה קארי בעונות האחרונות, והעובדה שהמאבקים שלה עם מחלות נפשיות שימשו לרוב כמכשיר עלילתי, הקהל - והדמויות במידה מסוימת - נשארים מעט קהים להשפעות המתמשכות של כאלה תקרית. ישנה מידה של הסכמה שמצוקה פסיכולוגית קיצונית היא משהו שההצגה עשויה להראות שוב ושוב כאמצעי להדגמה כיצד המוח של הגיבור הספציפי הזה עובד אחרת מהסובבים אותה.
ולרוב, זה מרגיש כאילו זו הייתה הכוונה של הפרק בשבוע שעבר: לנצל את הפגיעות של קארי, הן מבחינת ביסוס הדמות והן של האנשים שעמם היא מתנגדת וגם מבחינת החזרה למכשיר עלילתי מוכר. הפעם הדברים היו מעט שונים. לאחר הרגע המפוקפק אך עדיין החושפני בחדר האמבטיה של קאהן שהוחלף התרופות שלה, הרבה מהפוקוס ביחס לאירוע שלה התרחק מיכולתה של קארי או חוסר יכולתה לעבד את מה שקרה לה, ועוד לעבר הערכת האשמה.
כל זה מובן לחלוטין. ההתקפה עליה והפרת הביטחון בשגרירות התרחשו ברגע הגרוע ביותר האפשרי - מיד לאחר שאול נפל לידי הקקני וקארי רק התבוננה כשהנכס החדש ביותר שלה נהרג. למותר לציין שקארי הייתה במצב רגשי שברירי למדי לפני שלקחה את התרופות שהשתנו.
לכן, זה לא בלתי צפוי שדמות שלעתים קרובות מסתתרת, או מרגישה שהיא חייבת להסתיר את רגשותיה ומצב הנפש שלה מהסובבים אותה, להפריש תחושת כוח ונחישות בעקבות תקיפה שכזו. אבל בסוף הפרק, בעיצומה של קארי מגלמת את וודוורד לגרון העמוק של קאהן, היא נפתחת בפני גבר אוהד לכאורה, מציע קודדות למבצעים וחושף כיצד זה השפיע עליה ברמה האישית.
הסצנה קצרה והיא לא נכנסת לפרטי פרטים לגבי מחשבותיה של קארי, אבל היא עובדת מכיוון שהיא מציעה הצצה נדירה למרחב הפגיע מאוד בתוך אישה שמסיבות רבות ומגוונות היא בדרך כלל לא מסוגלת להראות את הצד הזה של עַצמָה. למרות האופן בו נוצלו הנושאים שלה בעבר, עדיין ישנו ערך רגשי כלשהו בלראות את קארי מגיבה לפגיעותה במשהו אחר מאשר הבטחות מפוקפקות והתנגדות עזה לכל הצעה שהיא מבקשת עזרה.
אם כבר, "חצי דרך סופגנייה" עוסק בחשיפת נקודות תורפה שונות. לא מבחינת ניצולם בידי טנסם קורשי (אטמת קאור) או אטום להפליא או אפילו דניס בויד, אלא מבחינת דמויות הליבה הפועלות באופן המדגיש את רמת החשיפה שלהם. אף סצינה לא ממחישה זאת טוב יותר מאשר כששאול מדבר עם קארי בזמן שהיא עוקבת אחר מה יהיה הבריחה הכושלת שלו מהמתחם של חקאני.
יש שני רגעים, באמת. הראשון הוא כאשר הוא מבקש מקארי להשתמש בכלים העומדים לרשותה כדי למנוע ממנו ליפול חזרה לידיים של האויב - כלומר, להפיל פצצה על מיקומו, אם הדברים ישתבשו - והשני הוא כשהיא, חסרת אונים לעשות זאת כל דבר מלבד לתת לו תקווה כוזבת ממש עד לרגע בו הוא מתפתל במקום האחרון שקארי הבטיחה לו שהוא לא יעשה זאת. הרגע השני הזה הוא הרחבה של ההתמודדות הקצרה של סול בייאוש והתבוננות בהתאבדות, אך במובן מסוים ישנם הדים לרצח של אייאן שקארי טרם ניתחה במלואה.
מה שמעניין בשני המצבים הוא כיצד הפרטיות המוגבלת של חדר ניתוחים ב- CIA הופכת לשלב של שני גברים לחשוף כל כך הרבה מעצמם, ובתורם, לחשוף גם את קארי. זו דרך חכמה לכסות את מה שהוא בעצם פרק שקיים לשרוף שעה עד שניתן יהיה להגדיל את ההימור אפילו יותר. שום דבר לא מושג כאן. פרט לכך שלוקרט נאלץ להיכנע לדרישותיו של טרוריסט, הפרק מסתיים למעשה באותה נקודת קיפאון בה התחיל.
ואף על פי שזה מטריד, מכיוון שעדיין לא נראה שקשת העונה מתגבשת לחלוטין, וזה מרגיש כאילו בשלב זה של המשחק, הפעלת פרק צורב עשויה להוות פגיעה בהתפתחות של מה שעולה לאחר מכן. אבל, באופן מסקרן, אין שום אינדיקציה אמיתית על מה שעלול להיות מעבר לפינה, במיוחד מבחינת האופן בו קארי מתכננת להשתמש במידע שקאהן סיפק לה.
אז אולי העובדה שהאירועים בעצם מתאפסים את עצמם במהלך שעה תסייע למולדת לנקוט בצעדים הבאים בכדי להפוך את הפגיעויות הבלתי מוגנות הללו משמעותה משהו בהקשר של הסיפור הגדול יותר.
המולדת ממשיכה ביום ראשון הבא עם 'יש משהו אחר שמתרחש' @ 21 בערב ב- Showtime.