הסלע המוזר One Natgeo, חקר הערוץ בן 10 החלקים של כדור הארץ, מייצג את שובר הקופות של סרטי תעודה טבעיים. הסדרה החדשה של המפיקה הבכירה ג'יין רוט, דרך חברת ההפקה שלה נוטופיה, יחד עם הראיון אריף נורמוחמד, מספקת צלילה עמוקה ומרתקת לקישוריות של כל הדברים על פני כדור הארץ, מהאוויר שאנו נושמים ועד לאלמנטים השומרים על מזיקת השמש קרינה מבישולנו בעורנו. אבל זה גם תופס את העניינים, מביא את ויל סמית למארח ומסגור רבים מהפרקים מנקודת מבטם של אסטרונאוטים שזכו להביט מטה אל הפלנטה מהחלל. זוהי גישה משולשת שהופכת את הסדרה לאירוע אמיתי, גישה שמרחיבה כראוי בהתחשב בנושא.
במבט ראשון, One Strange Rock קורא כאילו הוא ייפול קורבן ל"אבל גם
קללה של תוכניות טלוויזיה שלא יודעת מתי להגיד מתי מבחינת רוחב לא רק התוכן שלהם אלא גם האנשים המעורבים. וויל סמית 'ואסטרונאוטים נראים כמו מכירה די קלה עבור רוב הצופים, אבל למקרה שלא, הסדרה נחשבת גם לדארן ארונופסקי כאחד ממפיקיה. זה הרבה מה לקחת, והחשש שמא יהיו הרבה יותר מדי חלקים נעים הוא בהחלט מובן. עם זאת, משלושת הפרקים שהועמדו לרשות המבקרים, One Strange Rock על כל מרכיביו השונים, עובדים די טוב.
כל פרק ממוסגר סביב קונספט אחד, והקונספט הזה נחקר בין השאר באמצעות חוויותיו של אסטרונאוט ראשוני - אם כי הם לא האסטרונאוט היחיד שהופיע - וגם באמצעות צילום מדהים שלוקח את הצופים ברחבי העולם, וגם, לא במפתיע, מעבר. יש הרבה מידע שמוגש, אבל במקום מכשיר המספר האופייני, One Strange Rock משתמש בסמית 'כסוג של כל אדם או פרוקסי לקהל. הוא שם כדי לא רק לזקק את המידע אלא גם לשתף את הפלא, כמו איש הייפ על הפלנטה.
הבכורה, 'התנשף', חוקרת כיצד נוצר האוויר שאנו נושמים, כיצד הוא נע וכיצד כדור הארץ שומר על רמות החמצן שלו. האסטרונאוט כריס הדפילד משמש כמוקד העיקרי לשעה. הוא נזכר בתקופה בה ביצע טיול בחלל ועיניו התחילו לזלוג. זו בעיה גדולה באפס כוח משיכה, מסביר הדפילד, ומתאר גוש מים הולך וגדל שמסתיר את ראייתו בתוך הקסדה שלו. האפשרות היחידה שלו הייתה לפרוק חלק מהחמצן היקר שלו לחלל, ולפנות את הנוזל תוך כדי. הדפילד הוא נוכחות כה משכנעת עד כי האנקדוטה שלו אינה דורשת חזותיים מהודרים או דרמטיזציה; זה פשוט מדגיש עד כמה חמצן חשוב ביותר, גם אם אנו עוברים את ימינו בלוקחים אותו כמובן מאליו.
מכשיר המסגור הזה עוזר לשמור על השעה ממוקדת ונקודתית, גם כשחלק מהמקומות שהסדרה מוכנה ללכת בטווח של שעה יכולים לפעמים להפתיע. 'התנשפות' היא אולי הטובה ביותר לחבר בין המיקומים השונים של הפרקים לרעיון המרכזי שעומד על הפרק. אחד המקומות המרתקים ביותר שלוקח את הקהל הוא ל"נהר בשמיים "ענק, שביל בלתי נראה שעובר חמצן באטמוספירה של כדור הארץ. וכפי שסלע מוזר אחד כל כך מעוניין לחקור, הוא מראה את הדרכים המפתיעות בהן הכוח הבלתי נראה הזה מחבר את כדור הארץ בדרכים מפתיעות.
שוב, הסדרה פונה לאסטרונאוטים ומבקשת מהם לתאר איך זה לצפות בסופת חול ענקית בסהרה הפרושה על פני האוקיאנוס האטלנטי, מפילה חלקיקים בדרום אמריקה ומדיינת למעשה את האזור מהצד השני של העולם. זהו קשר מרתק, שבניגוד לאקדוטה של הדפילד עצמו, מגובה בתמונות של מה שמתארים המדענים והאסטרונאוטים. זה שובה לב לצפייה.
כמו סדרות דוקומנטריות דומות, One Strange Rock חי ונושם על הוויזואליות שלו, אך הסדרה לוקחת אותה צעד קדימה מבחינת החבילה שמספקת אותם. ההשפעה שוברת הקופות ניכרת כבר מההתחלה, המפלטים לסמית כשהוא משתעשע בפארק עם כלביו או פוגע בחדר הכושר לעשות קצת אגרוף יכול להיות קצת מבולבל, במיוחד כשאתה מחשיב את אחד מכוכבי הסרטים הגדולים ביותר על פני כדור הארץ. לוהק לתפקיד "כל אדם". אך בהשוואה לחוויותיהם של אנשים כמו הדפילד או האסטרונאוט והמהנדס ניקול סטוט או אפילו ג'ף הופמן, אשר שימשו בתיקון טלסקופ החלל האבל, סמית 'מרגיש רגיל באופן מוזר.
בסופו של דבר הסדרה היא חקירה מרתקת נוספת של כדור הארץ, כזו שעושה צעדים מפתיעים כדי להראות לקהל דברים שהם ככל הנראה מעולם לא ראו ובדרכים שהם לא היו חושבים לראות אותם. רוק מוזר אחד הוא התשובה לשאלה "איך נעשה סרט תיעודי טבעי, אבל גדול מאי פעם?" זוהי התחייבות עצומה שלעתים קרובות עוצרת נשימה בהצגתה, המתאימה למעמד שובר הקופות אליו היא שואפת.
הבא: ביקורת בכורה של סדרת בארי: ביל הדר זורח בקומדיה האפלה הנהדרת הזו
רוק מוזר אחד ממשיך ביום שני הבא עם 'סופה' @ 21:00 ב- NatGeo.