הישג טכני מרשים נוסף עבור קוארון, רומא בוחן את זיכרונותיו של יוצר הסרט מילדותו באופן סוחף וחי באמת.
המעקב המיוחל לסרט מתח החלל התלת-ממדי של אלפונסו קוארון Gravity (ששימש את פרסי הקולנוע אוסקר על עריכתו ובימויו לפני ארבע שנים), רומאהיא דרמה אוטוביוגרפית למחצה בהשראת קורותיו של קוארון שגדל בילדותו במקסיקו סיטי בשנות השבעים. מלבד היותו סרטו האישי ביותר עד כה מבחינת הנושא, רומא היא גם הפרויקט המעשי ביותר של מספר הסיפורים עד כה - במובן שהוא לא היה רק סופר ובמאי הסרט, אלא גם העורך המשותף והמצלם שלו.. הסרט של נטפליקס כבר זכה בפרסים גדולים בפסטיבלים בוונציה ובטורונטו (בין היתר) וכעת הוא זוכה להפעלה תיאטרלית מוגבלת, שתאפשר לאנשים רבים יותר ליהנות מהדרמה של קוארון בתפארת המסך הגדול. הישג טכני מרשים נוסף עבור קוארון, רומא בוחן את זיכרונותיו של יוצר הסרט מילדותו באופן סוחף וחי באמת.
שוכנת בעיקר במקסיקו סיטי (רובע קולוניה רומא, ליתר דיוק) בין השנים 1970 ל -1971, רומא בוחנת את חייה של משפחה ממעמד הביניים מנקודת מבט של עוזרת הבית והמשרתת שלהם, קליאו (יליצה אפריסיו). קליאו מבלה את ימיה בטיפול במשק הבית - כולל בכלב המשפחה - וילדיה של סופיה (מרינה דה טווירה), אקדמאית, ואנטוניו (פרננדו גרדיאגה), רופא. בינתיים, בחופשה שלה, קליאו מבלה עם אדלה (ננסי גרסיה), המשרתת האחרת של המשפחה, ואפילו יוצאת עם צעיר אובססיבי לאומנויות לחימה בשם פרמין (חורחה אנטוניו גררו).
עם זאת, למרות מאמציו של קליאו לשמור על התנהלות חלקה, מתברר שנישואיהם של סופיה ואנטוניו מתחילים להתפורר - עוד לפני שאנטוניו עוזב ל"נסיעת עסקים לקוויבק "שאולי הוא עשוי לחזור או לא. במקביל, קליאו מתמודדת עם בעיות בחיי האהבה שלה, הנובעות מיחסיה עם פרמין. ואם כל זה לא מספיק, מקסיקו סיטי עצמה הופכת במהרה למקום מסוכן לחיות בו, שכן המתיחות בין בעלי קרקעות עשירים לעובדיהם מגיעה לנקודת שבירה (אלימה).
אפילו יותר מסרטי האינדי המקסיקניים שלו בשפה הספרדית הקודמת (ראה: סולו קון טו פארג'ה, יו טו מאמה טמביען), רומא של קוארון באמת מתחזירים למסורת הקולנוע האיטלקית הקלאסית של ניאורליזם, באופן שבו היא מלהיקה שחקנים חדשים ומתמקדת במאבקים. של מעמד הפועלים. הסרט יוצא דופן יותר באופן שבו הוא מספר סיפור התבגרות מנקודת מבט של מישהו כמו קליאו; דמות שבכמעט כל דרמה אוטוביוגרפית אחרת תשמש כשחקן משנה בנרטיב ולא כגיבור. זה מאפשר לרומא לספר סיפור מוכר על משפחה שמתמוטטת בתפרים באופן שאינו רק ייחודי, אלא אמפתית באמת ביחס למישהי כמו קליאו ודומים לה, אשר זיכרונות היסטוריים מתעלמים מהסיפורים שלהם. רומא 'הצירוף של הנישואים המתפוררים של סופיה ואנטוניו עם חוסר היציבות החברתית במקסיקו סיטי (בערך בשנות השבעים) בסופו של דבר יעיל ומרתק יותר עבורו.
רומא מזכירה עוד יותר קלאסיקות נאוריאליסטיות איטלקיות כמו גנבי אופניים ו (כראוי) רומא, העיר הפתוחה עם זבוב הסרט על הקיר. ההחלטה של קוארון לצלם את הסרט בשחור-לבן משתלמת כאן באתרים, וכתוצאה מכך אחת החוויות הקולנועיות המדהימות ביותר מבחינה ויזואלית של השנה. ואכן, צילומי הסרט מתחתנים עם קומפוזיציות סטילס יפהפיות עם צילומים ארוכים ותבניות יציבות שלעתים קרובות (בכוונה) מטשטשות את הנוף באופן שמעלה את הדעת כיצד נראה זיכרון ממשי של זמן ומקום. אם זו לא סיבה מספקת לראות את רומא בתיאטרון (אם אפשר): עיצוב הסאונד עשיר כמו הסרט 'הוויזואליות שלה וגורמת לרקע העיר הסואן שלה להרגיש מוחשי יותר עם חוסר הניקוד והדגש על רעשים קטנים יותר (בין אם זה מים סבונים שמטפטפים לטמיון או מטוסים המרחיקים מעל הראש). מעצב ההפקה אוג'ניו קבאלרו (מפלצת קוראת) ומעצבת התלבושות אנה טרזאס (The Deuce) ראויים לזכותם בזכות ההכרה שהנופים של הסרט מרגישים אותנטיים יותר, באמצעות תשומת הלב המדוקדקת לפרטים הקטנים.
עד כמה שהמלאכה מדהימה, השחקנים ברומא הם (כמובן) גם חלק מרכזי בהצלחת הסרט. למרות היעדר הניסיון שלהם במסך הגדול, המצטרפים החדשים אפריקיו וגרסיה מרתקים בשקט בהופעותיהם כאן, כמו גם הקבוצה החדשה ורוניקה גרסיה כאמה של סופיה, תרזה. בין שלושתם לבין טבירה (שיש לו רזומה ארוך בעבודה בסרטים, טלוויזיה ותיאטרון מקסיקניים), צוות השחקנים הראשי של רומא מביא תחושה של נטורליזם להליכים שמתאימים בנוחות לגישת הסיפורים הכללית של קוארון, ובכך מאפשרת את הדרמה. לעבוד כאודה מתחשבת לחייהם ולהקרבתן של הנשים שגידלו את הקולנוענית בחיים האמיתיים. לגררו ולגרדיאגה יש הרבה פחות זמן מסך בהשוואה,אך מסוגלים באותה מידה בתפקידי המשנה שלהם כמו הגברים הנעדרים בדרך כלל (אך מציאותיים) שמאכזבים את יקיריהם פעם אחר פעם.
כל הדברים שנאמרו: רומא היא, במובנים מסוימים, סרט שקל לחגוג בזכות מלאכתו המופתית ובכוונותיה האציליות, אך קשה מעט לעסוק באותה רמה מבחינה רגשית. חלק מהבעיה היא שניתן לטעון שקוארון כאן קצת יותר מדי מרחב אמנותי, וכתוצאה מכך סרט שלעתים מתעכב כל כך הרבה זמן על פרטים ורצפים מסוימים עד שהוא פוגם ברגעי הדרמה המבוססים על אופי. באופן דומה, במיוחד המחצית השנייה של רומא מכפילה את העלילה המלודרמטית, עד שהיא מתחילה להרגיש כמעט מרותקת לפעמים, לעומת הפעולה המציאותית יותר של המחצית הראשונה שלה. נושאים אלה משפיעים עוד יותר על צעדי הסרט, שיכולים להיות לא אחידים ואיטיים, אפילו לסיפור ש"זה מסופר בעיקר באמצעות רגעים שקטים יותר ומתמקד בלכידת הפרטים האינטימיים של חיי היומיום. כתוצאה מכך, רומא נופלת מעט מהסימן ליצירת המופת שאותו היא ניכרת בבירור.
כמובן, יצירת מופת כמעט של אלפונסו קוארון היא כמובן משהו ששווה לחגוג, במיוחד משהו אישי כמו רומא. העובדה שמדובר בהפקה מקסיקנית דל תקציב שצולמה בשחור לבן - כזו שתהיה זמינה לקהל המיינסטרים בזכות נטפליקס - הופכת את הסרט ליותר מיוחד וכדאי לתמוך בתורו. בעוד שניתן בהחלט להעריך את רומא גם בבית כמו על המסך הגדול, ברור שהיא נועדה לצפייה בפורמט הגדול ביותר שיש. אז שוב: מי שיש לו את ההזדמנות מעודד לבדוק את הסרט במלוא הדרו התיאטרלי.
גְרוֹר
רומא משחקת כעת בתיאטראות נבחרים בארה"ב וזמינה להזרמה דרך נטפליקס. אורכו 135 דקות והוא מדורג כ- R עבור עירום גרפי, כמה תמונות מטרידות ושפה.
ספר לנו מה חשבת על הסרט במדור התגובות!
הדירוג שלנו:
4 מתוך 5 (מצוין)