(אזהרה: ספוילרים לפני שרלוק: הכלה המתועבת.)
-
צפייה בתוכנית בהנחיית סטיבן מופט - כולה או חלקה - היא חוויה ייחודית במיוחד. זה כמו לצפות בצייר אובססיבי, אחרי חודשים או אפילו שנים של עבודה, ולשים סוף סוף את הנגיעות המושלמות ליצירת אמנות. החלקים המבולגנים והנבדלים מתאחדים ולרגע זה יפה ומשמח להסתכל. אבל אז האמן נמצא בטירוף כזה שהוא לא יכול להפסיק לעבוד עליו, והוא מטשטש צבע על חלק מהנוף בהתרגשות שלו להוסיף סילון לכרוב, והקומפוזיציה מתפרקת, וכל העניין הוא שוב בלגן.
החסד היחיד של שרלוק: הכלה המתועבת הוא שהקטעים הנוראיים של הפרק מחולקים בצורה די מסודרת, כך שנוכל לצפות לעריכת מעריצים בת שעה, שגוזרת את כל השטויות הנוראיות ושומרת רק על חתיכות טובות. למרבה המזל החלקים הטובים מהווים את רוב זמן הפרק, כך שבחלק הבא של סקירה זו נתייחס ל"כלה המתועבת "כאילו נסקור את עריכת המעריצים בת השעה, ונתמקד בסיפורה של הכלה הרפויה אמיליה. ריקולטי (נטשה אוקיף), ונטייתה לרצח מעבר לקבר.
פרולוג קצר משחזר את הפרטים המוכרים של המפגשים הראשונים של הולמס (בנדיקט קמברבאץ ') ושל ווטסון (מרטין פרימן), כשהוא מחליף את המסגרת הנקייה והקלינית של חדר המתים המודרני עם הרקע המטושטש והלא היגייני של בית החולים סנט ברתולומיאו במאה התשע עשרה. הפתיחה היא שירות מבורך של מבקרים - הופעה חיה של כל היקום הוויקטוריאני החלופי של שרלוק מעריצים שללא ספק נמצא שם - אבל אחרי קרדיט הפתיחה הדברים באמת נעים, מכיוון שהפרק מציג את אחד הטובים והטובים ביותר מערכי סיפור המסתורין הקלאסיים ביותר שם: אדם שנראה מסתובב לאחר שנראה כי הוא מת.
Emelia Ricoletti isn't just walking around, however; she starts her post-mortem life by shooting her recently widowed husband, and then becoming Victorian London's very own ghostly serial killer, with an emphasis on male victims and wedding-themed crime scenes. Sherlock thankfully dismisses the identical twin theory right out of the gate, promises a mutton-chopped Lestrade (Rupert Graves) that he'll inform him of the true murderer's identity once he's solved the case and then… completely forgets about it for a few months.
כן, זה נראה קצת מחוץ לאופיו, במיוחד בהתחשב באיזה רצון שהבלש מאופיין ברצח. למרבה המזל הפרק מדלג ממש על פני כמה חודשים ספורים עד לנקודה שבה הכלה המתועבת מגיחה שוב, והפעם מאיים על אריסטוקרט אמיד ובעל אחוזת ארצו שרוע לצערו בערפל אטמוספרי בלילה. מתוך הערפל האטמוספרי הזה מגיחה הגברת ריקולטי הנוראה, כדי להודיע לו על מותו הממשמש ובא. התחזית שלה מוכיחה שהיא מדויקת אנושות.
כמו כל התעלומות הטובות, הרמזים לפתרון המקרה של הכלה המתועבת נזרקים כלאחר יד לפרק בדרך במסווה של הקלות קומיות ורגעי אופי, כאשר הנשים בחייהן של שרלוק וג'ון משמיעות הערות מחודדות על האופן שבו הן לעולם לא נראות להיות מוזכר בסיפוריו של ג'ון - מחוץ לתפקידם בנרטיב, כמובן. הרגעים האלה משתלבים יפה בלגלוג השנון בין הדמויות, שהוא חד ומצחיק כמו שאי פעם היה. זהו גם פרשנות חכמה ועדינה בנושא של אנשים מסוימים שנותרו מחוץ לחשבונות היסטוריים, בגלל שלא נחשבים ראויים לציון על ידי האנשים הכותבים את החשבונות האמורים.
כמובן, "הכלה המתועבת" נקבע (בעיקר) בתקופה חשובה מאוד בהיסטוריה של נשים בריטיות, כפי שמעידה מרי מורסטן של אמנדה אבינגטון (עדיין מרגלת, אפילו מאה שנה בעבר) בהיותה חבר בתנועת הסופרגיסטים.. בעוד שמפגינים מתעסקים ברחובות "הצבעות לנשים", לעומת זאת, יש תנועת נשים נוספת שעובדת מאחורי הקלעים כדי ליצור בוגמן לגברים עם מצפון אשם על דברים שהם עשו לנשים. באותה מידה זה טוב, באמת, שהליגה הזועם לא נכנסה לדפי ספרי ההיסטוריה; דוגמנות התלבושות שלך אחרי קו קלוקס קלאן היא דרך בטוחה לוודא שהתנועה שלך לא מזדקנת טוב.
בסך הכל, הפתרון ל"הכלה המתועבת "מצליח להשתלב בצורה די מסודרת עם ההיסטוריה האמיתית של תנועת זכות הבחירה לנשים. היו, אחרי הכל, חברים בתנועת הסופרגטה המיליטנטית יותר שהיו מוכנים להקריב את חייהם למען מטרתם (אף על פי שאף אחד לא הרג את זה), ולתנועת זכות הבחירה האמריקאית במיוחד היו חוטים חזקים של עליונות לבנה, מה שהופך את קלאן מנדף די אפרופו. ההסבר הפשטני במקצת של החלפת גופות ורוצחים מרובים מוחמף יפה על ידי פרטים כמו טריק המראה המשמש ליצירת מראה רפאים, וכמה מהרגעים בהם הדמויות נתקלות בכלת הרפאים מפחידים באמת. אם זה היה מתמקד לחלוטין בתפאורה הוויקטוריאנית ובסיפור שלה, "הכלה המתועבת"יכול היה בקלות להיות אחד מפרקי שרלוק הטובים ביותר עד כה. למרבה הצער, זה לא.
העלילה המודרנית היא בעצם גרסה ממושכת לטוויסט של הכל היה חלום - ממושך באותה צורה בה מתארך עינוי הבמבוק. ככל הנראה הסוף המצוק של עונה 3 של מוריארטי (אנדרו סקוט) שחזר מהמתים לא יכול היה לחכות עד שתידון בעונה 4, ולכן הוא מפלס את דרכו אל "הכלה המתועבת" מכיוון שסיפורה של אמיליה ריקולטי פשוט הופך לאמצעי שבו כדי לפתור את חזרתו של מוריארטי מהקבר (אירוני, בהתחשב בתמות העלילה הוויקטוריאנית). כדי להחמיר את המצב, הפתרון לתעלומת המוריארטי אינו משותף לקהל. כנראה שהוא באמת מת, אבל הוא גם חזר, אבל הוא בהחלט מת, אבל שרלוק עדיין לא רוצה לחשוף מה זה אומר. אז אחרי כל זה, עדיין לא למדנו כלום.
על הסיכוי שהמופעים של שרלוק קוראים את זה, שימו לב שלא תמיד אתם זקוקים לפלאשבקים ולפלאש-פורוורדים, ולרובדי חלומות בהשראת ההקמה, ומספרים לא אמינים, ופיתולים אפיים, וקשתים העומדים מול חלום מפל צועק במפורש את תכונות האופי המגדירות אחד את השני. לפעמים עדיף שיהיה לך רוח רפאים, תעלומת רצח וכוס תה נחמדה.
שרלוק עונה 4 צפויה להגיע בשנת 2017.