The Walk הוא קטע סיפורים משעשע ולעתים קרובות מרגש, בנוסף להיותו תצוגה מרשימה של יצירת סרטים תלת מימדיים.
ב"ההליכה " מככב ג'וזף גורדון-לויט בתפקיד פיליפ פטיט, אמן רחוב צרפתי שהולך ואובססיבי להליכת חבל דק בגיל צעיר. פיליפ מחדד את מלאכתו בהדרכתו של המבצע המנוסה בעל התיל הגבוה פאפא רודי (בן קינגסלי), לפני שהוא יוצא "לתלות את חוטו" במגוון מקומות מאתגרים ומסוכנים - לפעמים באופן לא חוקי, אם צריך. עם זאת, לאחר שראה תמונה של מרכז הסחר העולמי באמצע הבנייה, פיליפ מחליט שחלומו הוא לבצע את "ההפיכה" האמנותית של המאה: ללכת בחוט גבוה שנמתח בין מגדלי התאומים.
פיליפ, בסיוע חבריו ועמיתו האמנית / אהובה אנני אליקס (שרלוט לה בון), נוסע לניו יורק של שנות השבעים כדי להגשים את חלומו, בדרך אוסף "שותפים" נוספים שיעזרו לו להרחיב את מרכז הסחר העולמי ולתכנן את פעולתם מבעוד מועד. עם זאת, ככל שמתקרב תאריך הגורל של פיליפ, אפילו הוא מתחיל לתהות האם הרעיון המטורף באמת אפשרי … והאם ההליכה השאפתנית ביותר שלו עד כה תהיה גם האחרונה שלו.
הסיפור האמיתי של הליכתו הגבוהה של פיליפ פטיט בין מגדלי התאומים (בשנת 1974) הובא בעבר לחיים הקולנועיים עם הסרט התיעודי שזכה באוסקר 2008, איש על חוט. הבמאי שזכה באוסקר רוברט זמקיס, שזכה באוסקר, שהסרטים האיקוניים שלו כוללים את Back to the Future, מי שהסגר את רוג'ר ראביט ופורסט גאמפ - נמנע רק מלשטוף מחדש את מה ש- Man on Wire עשה עם סיפורו של פטיט על ידי כך שהוא מסגור את הסיפור כעכשווי גדול יותר מ- אגדות חיים, סיפרה על ידי פטיט עצמו (שהקריינות האנרגטית שלו לאורך הסרט עובדת בתדירות גבוהה יותר מכפי שאינה עוברת, בסך הכל).
זמקיס וגישת התסריט שלו ככותב שותף לתסריט כריסטופר בראון, בתורו, מעלים את "ההליכה" מעבר לשחזור של "ההפיכה" הגדולה של פטיט והופכים אותה למשל דג גדול על החלום האמריקאי - כזה שמשמש כמרענן. אודה עדינה (ואפילו נוגעת ללב) למרכז הסחר העולמי ולמה שהוא סימל, דרך עיניו של פטיט. ההליכה שואפת לעתים קרובות לפגוע באותם תווים קוטביים של גחמניות שיש לסרטי זמקיס הקודמים (פורסט גאמפ, בפרט) - לפעמים להשפיע טוב יותר מאחרים, תוך בחינת "סיפור המקור" של פטיט במהלך המעשה הראשון של הנרטיב. עם זאת, ברגע שהעלילה עוברת הלאה לטריטוריה של ז'אנר שוד (בדומה ל- Man on Wire לפניה) במהלך המערכה השנייה שלה (והתפאורה עוברת מצרפת לארה"ב),ההליכה באמת - סליחה על משחק המילים - פוגעת בצעדיה.
באופן לא מפתיע, זה המערכה השלישית של The Walk שמרשימה באמת, שכן "ההליכה" המפורסמת של פטיט מביאה גם את המסע האישי שלו וגם את הסרט הכללי לשיא שהוא מרגש עצבני וגם מספק נושאית, בבת אחת. זמקיס ומנהל הצילום דריוש וולסקי (טרילוגיית שודדי הקאריביים, פרומתאוס) משתמש בזוויות מצלמה ומצליפות לצילום רב עוצמה לאורך כל הסרט - מושך את הצופים עמוק יותר לעולמה המהיר והצבעוני של פטיט - ובכל זאת זה עם ההגדרה והביצוע של מגדל התאומים של פטיט "הליכה" שהסרט באמת פורץ דרך חדשה, כדוגמה למה שניתן להשתמש בתלת מימד מבחינת סיפור סיפורים קולנועי. ההליכה לא פורצת בעקביות את גבולות האומנות התלת-ממדית כמו כוח המשיכה של אלפונסו קוארון,אבל הוא מגיע לשיאים אמנותיים דומים עם הרצף האפונימי - מספיק בכדי להפוך את סרטו של זמקיס לחובה לראות גם בתלת מימד וגם ב- IMAX, בפני עצמו. (אלה מפוחדי הגבהים - ראו עצמכם מוזהרים.)
מעבר לכך, The Walk מתגאה בסגנון ויזואלי מקסים, מואר ברכות, המאפשר לעולמו של הסרט להידמות לחלום או לזיכרון נוסטלגי שאינו מבוסס על המציאות (בדומה לחיים של פי בהקשר זה). אלמנט זה משפר עוד יותר את הרעיון שזמקיס לא יוצר דוקודרמה על פטיט; אלא, גרסה זו של הסיפור מתבצעת על ידי השקפתה האקסצנטרית של פטיט ומראה הסרט משקף את אותה מסגרת נרטיבית מבחינה אסתטית. זאת בנוסף לחירויות שזמקיס וברון לוקחים עם העובדות המודיעות על עבודת התסריט שלהם, למטרות יצירה (למשל כדי לייצר מתח דרמטי יותר בסיפור בעת הצורך, וכן הלאה).
ג'וזף גורדון-לויט מתאים בזריזות את המראה של פטיט האמיתית (עיניים כחולות, שיער כתום, מבנה גופני גס) עם תורו ב"ההליכה ", תוך שהוא מתגאה במבטא צרפתי עקבי שנשמע (ניתן לטעון) באותה מידה כמו המבטאים הצרפתיים האמיתיים. שיש לחלק מהעלויות שלו כאן. עם זאת, כמו בכל הופעה נהדרת, לא לויט שינה את הופעתו שגורם לפיט להתעורר כדמות; זו התשוקה והאופן הבלתי מרוסן (ולעתים בלתי הגבול הגבולי) שלו שגורם לשחקן לשכנע לחלוטין כגבר מוכן לעשות כל מה שנדרש כדי להשיג את חלומו ה"בלתי אפשרי ". ההליכה, כאמור, לא תמיד גחמנית באופן טבעי כמו שהיא שואפת להיות, אבל לויט הוא מאוד הלב הפועם שמעניק תצוגה נוצצת זו של חיי מופע קולנועיים תלת-ממדיים.
ובכל זאת, דמויות המשנה ב"הליכה "אינן מפותחות לחלוטין כמו פטיט (והתפקידים החשובים בחיים האמיתיים שהם מילאו בביצוע" ההפיכה "של פטיט ניתנים להפליא לפעמים), אך עם זאת, כל שותפיו של פטיט הם בעלי אישיות מובחנת. מביאים שילוב נחמד של אנושיות והומור לתפקידים שלהם, הם שחקני דמות מוכשרים כמו שרלוט לה בון (מסע מאה הרגליים), ג'יימס באדג 'דייל (איש הברזל 3), בן שוורץ (פארקים ופנאי, בית השקרים), וסטיב וולנטיין (קרול חג המולד (2009)) - עם בן קינגסלי המקיף את ההרכב החזק בתפקיד המורה המתפתל של פטיט, פאפא רודי.
The Walk הוא קטע סיפורים משעשע ולעתים קרובות מרגש, בנוסף להיותו תצוגה מרשימה של יצירת סרטים תלת מימדיים. אם טיסה ייצגה את חזרתו של זמקיס לאחר מספר שנים של בימוי סרטי קולנוע קולנועיים של לכידת תנועה, הרי שההליכה מדגימה שהבמאי עדיין מושקע בסיפורים מעולים באמצעות כל טכנולוגיה חדשנית לקולנוע. למרות שההליכה אינה באותה רמה כמו כוח הכבידה כחוויה שלמה, היא בכל זאת מעלה את הרף למיזמי ייצור קולנוע תלת-ממדיים בדרכים רבות - תוך שהוא עדיין משלב את מרכיבי הליבה של כל סרט טוב (הופעות טובות, כתיבה סולידית וכו '..).
אלה שמעולם לא ראו את סיפורו של פטיט שהועלה לחיים לפני כן עשויים למצוא את "ההליכה" כביצוע מלהיב לסיפורו - כזה שצריך לחוות על המסך הגדול ביותר שיש. חלק מהמעריצים של Man on Wire עשויים למצוא שההליכה היא יותר סגנון על פני חומר שלוקחים את אותו נרטיב (ויכולים להתייחס גם לאופן בו הוא מסתלק מהעובדות); אך שוב, אלה הפתוחים לעיבוד אחר של אותה עלילה עשויים למצוא את סרטו של זמקיס כמעשה ראוי להערצה כלפי "הפשע האמנותי של המאה" של פטיט.
גְרוֹר
ה- Walk פועל כעת בבתי קולנוע נבחרים של IMAX, ויתרחב ברחבי הארץ ב -9 באוקטובר 2015. אורכו 123 דקות והוא מדורג כ- PG עבור אלמנטים נושאיים הכרוכים במצבים מסוכנים, ובשביל עירום, שפה, הפניות קצרות לתרופות ו לעשן.
ספר לנו מה חשבת על הסרט במדור התגובות!
הדירוג שלנו:
4 מתוך 5 (מצוין)