ביצועים מעוצבים היטב, מעולים, אבל לא בדיוק משעשעים.
מבחינתי זו אחת מאותן ביקורות מחוספסות לכתוב … שם אני באמת צריך לחשוב מה הקריטריונים שלי להחליט אם סרט "נהדר", "טוב" או "רע". אני מודה שהביקורות שלי יכולות להיות סובייקטיביות - אני לא רק מדרג סרטים המבוססים על איכות טכנית אלא על איך שהם גורמים לי להרגיש. הם לא חייבים להיות "מבדרים" (ראו דוגמה לביקורת 5 כוכבים שלי על אויבי האושר), אבל אני אוהב איזושהי תחושה של "טייק-אוויי" חיובי או סיפוק כשסיימתי.
טכנית, האם החיים הטובים הם סרט נהדר? בהתבסס על התסריט והביצועים הייתי צריך לומר כן. בסך הכל, עבור הצופה הממוצע, האם זה נהדר ? אצטרך לומר לא. לכל היותר הייתי קורא לזה סרט טוב.
החיים הטובים (שכותרתו סרקסטית מאוד) עוסקת בבחור בן 25 בשם ג'ייסון שבאמת פשוט לא משתלב בעיירה המטורפת של כדורשת נברסקה בה הוא גר. כן, אני יודע שזה נשמע כמו סרט "אאוטסיידר" בתיכון ובזמן הארוך ביותר חשבתי שזה כך - כי מארק וובר (שמגלם את ג'ייסון) נראה לי כמו ילד מתבגר. רק כשעשיתי את המתמטיקה לאחר כמה שורות דיאלוג, הבנתי את גילו.
הסרט נפתח בגיבורנו צועד לעבר קהל אנשים חגיגי עם אקדח בידו, הנרטיב המתאר את ההשפעות הפיזיות של ירי לעצמך בפה. ממש שם אתה יכול להיות סמוך ובטוח שזה לא הולך להיות "הסרט להרגיש טוב השנה". התבשרנו שאנחנו צופים בסוף הסרט, והוא מיד מתנתק.
ג'ייסון (הגיבור שלנו) הוא בחור טוב עם לב גדול שהוא קורבן לנסיבות. גדל על ידי אב עם פס סדיסטי שעזב את המשפחה לפני זמן מה, אם חסרת מושג מעט (לכאורה חסרת אחריות, אבל לא בצורה זדונית) שנראה שאין לה עבודה ותלויה בג'ייסון שעובד בשתי עבודות כדי לשמור אותם צפים. למרבה הצער משרותיו של ג'ייסון הן שכר מינימום במקרה הטוב ואינן מספיקות לעמידה בחשבונות החודשיים, כולל חשבון החשמל באמצע החורף. אביו בדיוק התאבד, והוא משאיר לג'ייסון מתנה שלא נפתחה במשך רוב הסרט. אנו למדים שבגיל שלוש המשפחה למדה כי לאחותו יש אלרגיה חמורה לבוטנים, וכי לרגל יום הולדתה ה -10 (אם אני זוכר נכון) אבא זקן יקר נתן לה חבילה עטופה מסובכת ליום הולדתה שהכילה …צנצנת חמאת בוטנים. זה היה הרעיון של אבא לבדיחה. לכן אימתו של ג'ייסון בפתיחת מתנת פרידה מאביו מובנת למדי.
ג'ייסון סובל גם מהתקרחות, מחלה שגורמת לגופו לדחות את השיער של עצמו שגרם לו להיות מנוסה במשך שנים רבות הן על ידי אחרים והן במוחו. לכודים לכאורה בעירו ובשום מקום בחיים, אנו יודעים כי לג'ייסון אכן הייתה תוכנית להימלט בשלב כלשהו בגלל התייחסות ל"קרן הנע "שלו שמיצה בניסיון לעמוד בחשבונות החודשיים בבית.
ג'ייסון מנסה גם לטפל בגאס (בגילומו של הארי דין סטנטון), שבבעלותו קולנוע מקומי של פעם. גאס איבד את אשתו לפני שנים אך מתחיל לרדת לאלצהיימר. ג'ייסון עושה כמיטב יכולתו להתיידד עם גאס, אותו הוא מכיר כבר חמש שנים בכך שהוא עוזר לו בניהול התיאטרון, המציג קלאסיקות ישנות. כאן ג'ייסון פוגש את פרנסיס (בגילומו של זואי דשאנל מאלף) את ביל פקסטון בתפקיד מינורי וקצת מצמרר.
פרנסין קצת מסתורית ומסקרנת מאוד, ודרך מערכת היחסים שלהם זורקת את ג'ייסון קו הצלה ומביאה לו קצת שמחה קצרה. היא נותנת לו תחושת ערך עצמי ומאמתת איזה אדם טוב הוא. למרבה הצער יש לה בעיות משלה שגורמות לה לסחורה פגומה, ואושרו הוא קצר מועד.
הסופר / במאי סטיבן ברה עושה עבודה ראויה להערכה בלכידת תחושת השממה בחייו של ג'ייסון. העובדה שהוא נותן כל כך הרבה מעצמו ומקריב למען אחרים, בעוד שלכאורה הם לא מעריכים את זה ומצליחים לעשות טוב ממנו (אם כי לא הרבה יותר טוב). אני יכול לומר שברא עושה עבודה טובה מדי מכך, כי אחרי זמן מה כמעט התחלתי להרגיש את זה בעצמי, חור שחור ללא מוצא שנמשך ונמשך ונמשך. למרות שאורכו כשעתיים, זה הרגיש לי כמו המהדורה המורחבת של שר הטבעות.
אני תמיד מאמין שקשה הרבה יותר לכתוב דיאלוג של העולם האמיתי מאשר לדקור את מה שנאמר בתנועת פעולה, כך שבררה מקבל נקודות על כך. זה היה אמיתי מאוד, ובהיעדר תיאור טוב יותר, שקט או מושתק, התאים לרגשות המוכה של הדמויות.
המשחק היה מצוין, מכל המעורבים. וובר בהחלט תפס את הפאתוס של אדם מוכה, וקיבל את כל מה שקורה עד לנקודת שבירה שחייבת להגיע. כמו בהופעה שלה באלף, גם לזואי דשנל יש איכות כמעט אוטית … כמעט כאילו היא לא מהעולם הזה. היא מאוד משכנעת כשהיא על המסך. ביל פקסטון, שמשחק בדרך כלל בחור חביב היה עליז בצורה מצמררת באופן חיובי. הארי דין סטנטון, הופעה יוצאת דופן נוספת, העומדת על קו הגבול בין צלילות לדמנציה. ואז יש את כריס קליין (מאמריקן פאי) בתפקיד משנה שגרם לי איכשהו לצחוק ולכעוס בו זמנית.
סצנה אחת שהייתי יכולה להסתדר בלעדיה (ובעיניי נראתה ממש לא-פוליטרית) התרחשה בבר גיי, עם זריקה מהירה של שני בחורים שניסו לבלוע זה את זה. באמת שלא הייתי צריך לראות את זה וכשחושבים על הסרט בכללותו, אני לא ממש רואה מה הטעם בסצנה ההיא. באמת הסיבה היחידה שנראה שהוא שם הייתה בגלל שזה היה סרט אינדי וצריך להראות סולידריות.
מתוך כבוד להופעות ולתסריטאות, אתן את זה.
בסך הכל זה לא מתאים לכולם, אבל אם אתם מתעסקים בסרטים מוטרדים זה כנראה בשבילכם.
הדירוג שלנו:
3.5 מתוך 5 (טוב מאוד)