זה תמיד שטוף שמש בפילדלפיה עונה 13 הייתה ללא ספק החלשה ביותר בתוכנית עד כה - אבל היא גם הציגה את הפרק הטוב ביותר. זה תמיד שטוף שמש בפילדלפיה, הופיע לראשונה בשנת 2005 והוא סיטקום שחור-עוקב בעקבות קבוצת הכבושים המנוהלים בפאב של פאדי. הם - לפי תורם - אנוכיים, סוציופתיים, חסרי ביטחון ואכזריים ממש, ורוב התוכניות שלהם אינן נתפסות ונועדו להיכשל.
למרות העובדה שכולם נוראיים, יש משהו חביב באופן מוזר בחבורת It's Always Sunny In Philadelphia, שנובע מכימיה של צוות השחקנים, כולל גלן האוורטון, קייטלין אולסון וצ'רלי דיי (Bosses Horrible). לאור אורך החיים של התוכנית, קשה להאמין שהיא על סף ביטול לאחר עונתה הראשונה, ולכן דני דוויטו התווסף לכוח כוכבים כלשהו. זה עשה תענוג וזה תמיד שטוף שמש בפילדלפיה נמשך ארבע עשרה עונות וספירה, והפך אותו לאחד הסיטקומים הארוכים ביותר בכל הזמנים.
המשך לגלול כדי להמשיך לקרוא לחץ על הכפתור למטה כדי להתחיל במאמר זה בתצוגה מהירה.
התחל עכשיו
ברוב הסיטקומים המצליחים - כמו חברים או המשרד - יש נוסחה נוחה, ובעוד שהדמויות צומחות מעט כל כך לאורך זמן, יש נטייה לחזור על הסיפורים. מה שמדהים ב- It's Always Sunny In Philadelphia הוא כמה מעט החבורה גדלה כאנשים. הם קטנוניים ואומללים כמו העונה והגיל הראשון לא הביאו חוכמה. עם זאת, מק (רוב מק'לנהני) הראה את הצמיחה הרבה ביותר, כאשר העונות המאוחרות יותר רמזו בכבדות שהוא הומו. לבסוף הוא יצא בעונה 11 אחרי שנים שבהן הכחיש זאת לעצמו ולאחרים, והמאבק שלו לספר לאביו ישמש כבסיס פרק זה תמיד שטוף שמש בפילדלפיה "מק מוצא את גאווהו".
למרבה הצער, זה תמיד שטוף שמש בפילדלפיה עונה 13 היא כנראה העונה החלשה ביותר. הוא כולל כמה פרקים שלא כשגו כמו "הכנופיה עושה קליפ שואו" או "הכנופיה מנצחת את המשחק הגדול". הוא עדיין הציג אבני חן כמו "הכנופיה בורחת", אך הייתה תחושה של סיבוב גלגלים לעונה המאכזבת. זו הסיבה שגמר העונה "מק מוצא את גאוותו" היה הפתעה נעימה כל כך, שמוצאת את מק נאבק למצוא את מקומו כהומוסקסואלי ולצאת לאביו המורשע. מטבע הדברים, פרנק ריינולדס (DeVito) הוא האדם הגרוע ביותר שיכול לעזור לו בכך ומזלזל במאבקו של מק לאורך כל הדרך.
מה שהופך את "מק מוצא את גאוותו" כל כך נהדר הוא שלוקח את מאבקיו של מק ברצינות, והגמר רואה אותו מודה בפני אביו שהוא הומו ואז מבצע מספר ריקודים מרשים מאוד. בנוסף להסבר מדוע מק היה פתאום חובב כל כך ארור במהלך It's Always Sunny In Philadelphia בעונה 13, זה רצף שלא דומה לשום דבר אחר שהתוכנית ניסתה. זה באמת מרגש, במיוחד כשאביו של מק עוזב באמצע הדרך אבל מק מוטרד עדיין מסיים את השגרה, וזה אפילו גורם לפרנק לבכות כשהוא סוף סוף מבין מה עובר על מק. העונה כולה לא הייתה הטובה ביותר של התוכנית, אבל זה מרשים שגם אחרי שלוש עשרה עונות, היא עדיין יכולה לספק את הפרק הטוב ביותר של התוכנית עד כה.