אתה מכיר אותו בתור ג'ון סנואו, הלוחם הצעיר האצילי אך הזועף של משחקי הכס. אבל יש הרבה יותר מהאנגלית, קיט הרינגטון. כשישבנו איתו בניו יורק כדי לדון בסרטו החדש "Testament of Youth", הרינגטון היה מהורהר ונלהב, הפיל פצצות יומיות ויגחך יותר ממה שסטארק אימיץ לו.
בהתבסס על ספר הזיכרונות המחריד של ורה בריטיין, "Testament of Youth" מתמקדת באנגליה הצעירה כשהיא נלחמת תחילה כדי ללמוד בקולג ', ואז להצטרף למאמץ המלחמתי כאשר מלחמת העולם הראשונה כילתה את משפחתה, חברותיה וכל העולם שהכיר. הרינגטון משתתף יחד עם אלישיה וויקנדר, כתומכתה המקסימה של ורה ותומכתה הבלתי פוסקת, רולאן לייטון.
בדרך לחקור מה מייחד את היצירה התקופתית הזו, למדנו גם כיצד הפמיניזם מודיע על השקפתו של הרינגטון על עבודתו ועל עצמו, על מה שהוא עשה ב"הרד-הום "של משחקי הכס, מדוע הוא בוכה במטוסים, באובססיה התרבותית הנוכחית שלו, ואיך זה לשחק "קצת מקלחת".
הברית של הנוער מציעה לצד שלך אוהדי משחקי הכס עשויים שלא לצפות. רולנד עליז. הוא קצת חלק עם הנשים; הוא בטוח. האם זה היה משהו שהיה חשוב לך במציאת תפקיד?
למעשה, אני חושב שהגעתי לזה שמשחק אותו בדרך רצינית בהתחלה. כאילו די ניבאתי את המלחמה קצת יותר מדי. (הבמאי) ג'יימס (קנט) צדק מאוד בהבאת האור הזה.
הוא היה כמו, "אתה לא יודע מה עומד לקרות. אתה בן 19. כמו צעיר, צעיר, צעיר יותר. מאושר יותר." וזה היה פתק טוב מאוד של במאי. כי עשיתי את המחקר שלי עליו, ואת (רולנד) אדם מאוד רציני. הוא היה אובססיבי מאוד לגבורה וזה לוקח את עצמו ברצינות רבה במכתבים שקראת, או בתיאור שלה עליו בספר. אבל היה חשוב לסיפור שהוא יהיה קליל וצעיר ונערי. וזה היה כיף לשחק. במשחקי הכס אני בן אדם שונה מזה. אדם מוטרד יותר.
כן, ג'ון הרבה יותר מבולבל.
כֵּן.
לשם כך, האם זה בכלל היה אתגר להכניס את עצמך לחשיבה של מלחמת העולם הראשונה? כמו, הרעיון של אותה רמה של סכסוך היה פשוט לא ניתן לדעת אז.
הם היו זן אחר לגמרי, הצעירים האלה. הם היו קודם כל פטריוטים. הוא היה אובססיבי בלחימה למען ארצו, במציאת משמעות חיים כלשהי ביציאה למלחמה. אנחנו הרבה יותר ציניים עכשיו בגלל המלחמה הזו. אני איש ציני יותר ממה שהיה רולנד. אז להעביר את עצמי לחשיבה מסוג זה היה לא נוח מבחינות מסוימות. אני צריך לזכור שהוא התחנן בבית הספר. הוא היה רומנטי, בראש ובראשונה. הוא האמין במלחמה כרומנטיקה, וזה מוזר כשחושבים על זה.
כשצפיתי בסרט היה לי צורם לראות אותם לא ממש נאיביים כמו ממש נלהבים. בגלל הדרך שבה הם חשבו על מלחמה לעומת הדרך בה אנו מממשים מלחמה כעת.
כן, אני חושב שהמלחמה הזו הייתה כל כך מחרידה. אבל הם האמינו שיש לסכל את גרמניה - כמו שהייתה אז. זה מה שהם האמינו. ואי אפשר להחזיר את עצמי לחשיבה הזו. אבל חשוב שנציג את השאלות האלה בסרט הזה.
מה לדעתך הברית של הנוער אומרת היום?
אני חושב שזה ייחודי לספר סיפורה של אישה לאורך אותה מלחמה, להיות סרט מלחמה די מן העין ודרך עיניה של האישה. וזה חשוב בשני מישורים מכיוון שבאותה תקופה היו שלוש מכללות אוקספורד שהן אך ורק נשים והיו 33 מכללות באוקספורד. ורה הייתה פמיניסטית. היא הייתה נושאת מוקדם (סטנדרטית) לזכויות נשים. ובכל זאת גם עכשיו נדיר שיש לך אישה שמגלמת את המוליכה החוצה בסרט, וזה מה שהסרט שלנו עושה. חשוב שזה סרט פמיניסטי.
האם זה היה משהו שהיה חשוב לך לעשות סרט פמיניסטי?
כן. כן זה היה. חשבתי שזה סרט ייחודי בגלל זה. אתה תמיד רוצה לחפש סרטים שונים. וזה שונה בגלל זה.
בכנות, רציתי לעבוד גם עם אלישיה. אני חושב שהיא שחקנית מדהימה.
שניכם נפגשתם בעבר.
כן, אכלנו ארוחת ערב כמה פעמים כי עבדנו יחד על הבן השביעי. אבל כמו שהייתי חלק צעיר בתחילת הסרט ההוא והיא הייתה המובילה הנשית.
אבל היית נהדר בזה, והיית צריך לעבוד עם החבר (ג'ף ברידג'ס).
(בנימה מהוסה) עדיין לא ראיתי את זה! (מצחקק).
ובכן, ראיתי את זה, והיית נהדר בזה.
תודה. עליתי לעבוד עם אחי. כן, זה היה מגניב.
אז מה לדעתך רולנד ראה בוורה? כי כמו שאמרת היא הייתה אישה בהרבה מובנים שהקדימה את זמנה.
אני חושב שהוא בכנות כמעט פרוידיאני בקשר לזה. כאילו שהוא מתחבב בה כי היא מזכירה לו את אמו. אמו הייתה אישה אדירה, הדמות הראשית של משק הבית, ובאמת - המפרנסת. היא הכניסה את הכסף הביתה (עם כתיבתה.) אבל אני חושב שהוא היה כל כך מבולבל בנושא. הוא הולך אליה ואומר, (משפיע על מה שאני יכול לתאר רק כטון אחי-אחי) "אני מאוד אוהב את העובדה שאתה רוצה להיכנס לאוקספורד. אני יכול לעזור לך." זה כמו, זין מזוין לעזאזל! והיא מלמדת אותו בצורה כזו, אתה יודע למה אני מתכוון?
ושהוא כל כך המום כשהיא נותנת לו הערות על שירתו.
כן, "נגזרת". הוא כמו, "לעזאזל? נגזרת? מי הבחורה הזאת אומרת לי (שירי) נגזרים ?!" אבל הם כן היו. היא צדקה. שיריו היו נגזרים מאותו דור שירה. ושוב, השירה הייתה שונה מאוד אחרי מלחמת העולם הראשונה. הרבה יותר ציני, הרבה יותר אפל. הוא היה כמו רוברט גרייבס, אתה יודע? הוא עסק ברומנטיקה, ביופי ובטבע ובגבורה. הוא היה נגזר. מי יודע מי הוא יכול היה להיות. הוא יכול היה להיות סופר נהדר אלמלא נהרג.
ובכן השיר שקראת בסרט על הפרחים ונזקי המלחמה סביבו מרגש מאוד.
זה שיר יפה. אבל זה גולמי. זה כמו כישרון שלא נוצל. הוא יכול היה להיות כל כך הרבה (יותר.) עושה עיתונות, הייתי ממש גס רוח בשירים שלו. אני חושב שהם ממש טובים, אבל זה תסכל אותי. אני מרגיש שאם היה חי אחרי 19 הוא יכול היה להיות סופר נהדר.
כן, הוא עצמו היה בצורה גולמית. אני חושב שזה בא בסרט שבו ורה נאבקת בכתיבתה. בין אם זו מאמץ אנוכי עבורה, מתוך הבנה שכך היא יכולה לדבר לא רק למען עצמה, אלא גם לאלה שהפסידה במלחמה.
זה בוודאי היה קשה להפליא לכתוב את הספר הזה. רוצה לעבור דיכאון ולחשוב שמשהו אומר משהו כשהיא איבדה כל כך הרבה אנשים, ואז להקליט את זה בטח היה ממש קשה.
כשצפיתי בסרט לא הכרתי את הסיפור שלה. וכך בכיתי שוב ושוב כי יש כל כך הרבה נקודות בהן היא מתמודדת כל כך הרבה. האם בכית כשצפית בברית הנוער?
לא, הייתי סוג של מדי - עדיין בחרתי (את ההופעה שלי) בנפרד.
אתה לא אדם שבוכה בסרטים?
אני במטוסים. שים אותי למטוס ואני אבכה בכל דבר. אני אבכה באוונג'רס למען הזיון. זה משהו שקשור לגובה גורם לי לבכות.
אז מה הסרט הכי מוזר שאי פעם בכית אליו במטוס?
אני לא יודע. אני זוכר שבכיתי פעם אחת לצדדים. זה היה קורע מצחוק. זה אפילו לא היה במטוס. זה כמו הסרט הכי מוזר לבכות אליו.
אבל אני מבין את זה. פול ג'יאמטי פשוט מגיע אלי. לכן, הבעת תסכול מכך שאתה מתנהג כ- "חתיך". האם זה היה דאגה בברית הנוער ולקחת תפקיד בו רולנד הוא ילד חלומי כל כך עבור ורה?
לא. לא. זה אף פעם לא דאגה. אני חושב שאני לא אוהב את המילה "חתיך." נשאלתי על זה הרבה. זה עלה בסוג של ועידת HFPA. מישהו אמר, "האם אתה אוהב שקוראים לך חתיך?" והלכתי, "לא, אני לא אוהב שקוראים לי חתיך." זה דבר מגוחך שקראו לו. זה כמו לקרוא לילדה "מותק". בכנות זה פוגע.
אבל מעולם לא ראיתי ברולאן חתיך. ראיתי בו צעיר מאוד רומנטי שפשוט ממש מעניין לשחק.
ובכן, אני שמח על כך. אבל זאת אומרת, הוא די חלומי.
הוא יפה. אני אוהב את זה. הוא די חלומי גם כן. הוא היה כמו פיקח כמו שצריך. אם אתה מסתכל על הרשומות שלו בבית הספר, הוא היה בכיתה כמו בכל דבר. לא פלא שהוא היה מתנשא.
אבל עם זאת הוא לא דוש, הוא בטוח באופן שבו אתה חושב, 'טוב, כמובן, אתה!'
כן, אבל הוא דוש לפעמים במהלך הסרט. כמו כשהוא מתנשא בפניה על עזרה לה להיכנס לאוקספורד, הוא קצת שטוף.
אנחנו כן רואים את הצמיחה של זה. הופתעתי מאוד עד כמה הסרט הזה מרגיש מודרני. וזה לא מרגיש בצורה לא מבוטלת, כאילו זה לא מרגיש שיוצרי הסרט מנסים לכפות על הסרט "אג'נדה פמיניסטית". זה בדיוק מה שהיה הסיפור הזה.
זה פשוט. כֵּן. והייתה נקודה כשכולנו דיברנו (משפיע על מבטא אנגלי יוקרתי יותר) במבטאים קצוצים יותר. (חוזר למבטא הרגיל שלו) וזה היה לא בסדר, כי זה הפך את זה ליצירה תקופתית שהתרחקה מהקהל שלה. היינו חייבים לעשות קצת יותר דיבור.
הילוכי שינוי, אתה כבר עושים דברים בזמן אחרון על המופע של סת 'מאיירס ועל אף אדום יום שמראה שאתה באמת מצחיק. האם חיפשת לעשות קומדיה בכלל?
אני אוהב קומדיה. אני פשוט אוהב חרא טיפשי באמת. אתה יודע, אני לא רוצה לעשות משהו משעמם וקצת פרוזאי. כמו קומדיה רומנטית, זה לא ממש מעניין אותי בכלל. אני אוהב דברים ממש פארקלים, כאילו יצא לי משהו שנקרא 7 ימים בגיהנום, שהוא סרט תיעודי של אנדי סמברג שעשיתי. וזה די כיף. כן, אני אוהב קומדיה. זה כיף. כדאי שיהיה לך כיף בעבודה.
זה היה אינטנסיבי. כדי לתת לך מושג: צילמתי את הסרט הזה (Testament of Youth), את כל הסרט הזה בשלושה שבועות. וכמה זמן לקח לצלם את הרצף הזה בן עשרים הדקות (על משחקי הכס). אז זה היה אחד הקטעים הכי אינטנסיביים שצילמתי. זה היה גדול. אהבתי את זה.
ראיתי את זה בלילה השני ו - אתה פשוט אף פעם לא יודע איך אתה מרגיש עם זה. וחשוב לי שזה יעבוד. באמת הרגשתי שזה קרה. הייתי מאוד מרוצה מזה. זה העלה את ההימור של כסאות, וזה היה טוב. זו הייתה נקודת סמן בכס שהיה צריך להיפגע, והיה צורך להכות אותה. והייתי מרוצה מזה.
כשאתה מתקשר עם הליכונים הלבנים, איך הם נראים על הסט?
בדיוק כפי שהם עושים (על המסך).
זה הכל איפור תותב?
הכל תותב. מלך הלילה הוא גם תותב. הם נראים ככה אפילו עד העיניים. אנחנו עושים זוהר (אנשי קשר). וזה מצחיק לעזאזל, כי אתה מסתובב (בין הגדרות) ויש לך ווקר לבן מדבר עם מלך הלילה, רק מחזיק כוסות תה. (מגחך ומחייך.)
ימין. ערכתי ביקור של סרטי אימה שכל השחקנים היו מכוסים בדם מזויף, ונשנשים כלאחר יד על תמהיל שבילים כשדיברו איתנו. ואתה בדיוק כמו, 'מה קורה?'
כן, זה מדהים.
אז עם משחקי הכס, ברור שהרגשת את מלוא העוצמה של הפנדום. מה אתה מתכוון לקולנוע או לטלוויזיה?
עבר זמן מאז חיבקתי משהו. אני חושב שזו אחת הנפילות של להיות בתוכנית, שהיא מעכבת את הצפייה בתוכניות. שובר שורות היה הדבר האחרון שהתעסקתי בו באופן מאסיבי. אני מניח שהמנהרה.
אני לא מכיר את זה.
כן אתה צריך לראות את זה. זה בריטי ויש בו את סטיבן דלאן וזה פנטסטי. אבל אני מאוד אוהב סרט תיעודי. רק לאחרונה - אל תגיד לי את הסוף - אבל פשוט התחלתי לראות את ג'ינקס, וזה פנטסטי.
אני לא אגיד כלום, אלא שזה מדהים.
כֵּן. אני רק כמו פרק שני. אני מוצא את זה ממש מעניין, איך הסרטים הדוקומנטריים עוברים לצורה סדרתית. זה קצת לא בסדר.
יש לנו גם את הפודקאסט סידורי, שאני לא יודע אם שמעת עליו. אבל אם אתה אוהב את ג'ינקס, אני ממליץ להוריד את כל זה לאחר מכן כי זה דומה בכך שהוא חוקר מקרה רצח, ובמקרה זה שואל אם האדם הנכון הורשע. וזה הפך לאובססיה של כולם. היו מסיבות האזנה כמו שאנשים נהגו לעשות בשנות השלושים של המאה הקודמת בתוכניות רדיו, אנשים היו בתכנית זו.
בֶּאֱמֶת? סידורי? הו! מישהו סיפר לי על זה. זה קצת לא בסדר שאנחנו רוצים יותר מהסגנון התיעודי הזה. זה בערך - קצת מפריע לי שסרטים תיעודיים נעים בצורה כזו. אני אוהב סרט תיעודי, אבל אתה צריך לראות אותו בעין צינית כל כך. זאת אומרת הג'ינקס די סוג פתוח / קרוב, אבל--
אתה מתכוון לרעיון כמעט לנצל את האימה?
מנצלים את האימה, אבל גם מספרים את הסיפור מנקודת מבט מאוד מסוימת. כמו שצריך לראות סרטים תיעודיים בעין ממש צינית. כי זו יכולה להיות דרך כל כך קלה לסובב את דעותיהם של אנשים לגבי הדברים.
כי הם מניחים שזה אמיתי?
כֵּן. כי אתה לגמרי קונה את מה שהסרט התיעודי שלך אומר לך.
מהו רופא שצפה לאחרונה שבאמת דפק אותך?
לאחרונה אני לא יודע. לא היה לי הרבה זמן. אבל הסרט התיעודי האהוב עלי בכל הזמנים הוא Man on Wire. ראית את זה?
יש לי!
אתה חייב לעזאזל לאהוב את זה.
-
צוואת הנוער נפתחת ב -5 ביוני 2015.