מאמץ הבימוי האחרון של קלינט איסטווד ג'יי אדגר נפתח אתמול בבתי הקולנוע (קרא את הסקירה שלנו). הסרט מנסה לפרק את חייה של אחת הדמויות החידתיות, הידועות לשמצה והמחלוקת ביותר של המאה העשרים - אביו של אכיפת החוק המודרנית, ג'יי אדגר הובר. התסריט של דסטין לאנס בלק (חלב) נע בין קדימה ואחורה בין ימיו הראשונים של הובר בבניית ה- FBI לחלק המאוחר, השנוי במחלוקת יותר, בקריירה שלו. הסרט מקווה לשפוך אור על דמות שסיפור חייה הוא נושא המשך השמועות, השערות והשערות.
הבמאי, הסופר והסרטים של ג'יי אדגר; לאונרדו דיקפריו (ג'יי אדגר הובר), ארמי האמר (קלייד טולסון) ונעמי ווטס (הלן גנדי) התכנסו לאחרונה במסיבת עיתונאים כדי לדון בהבנתם באדם שמגמל ונערץ בבת אחת.
סיפקנו קטעים מהאירוע שלהלן.
דיקפריו פתח את הדיון בסקירה כללית של מה שמשך אותו לפרויקט.
לאונרדו דיקפריו: "מה שהוקסמתי לו היה זה (דסטין לאנס בלאק) להיכנס לקריירה של ג'יי אדגר הובר בתקופה של כמעט פלישת טרור על ידי קומוניסטים - הפחד האדום - סוג של פרנויה שהועברה בארצנו, וחוסר הפקרות של שודדי הבנקים האלה שעברו ממדינה למדינה והפכו לאנשים חופשיים כשחצו את קווי המדינה, ואיך ג'יי אדגר הובר באמת שינה את מערכת המשטרה באמריקה ויצר את הלשכה הפדרלית הזו שעד היום היא אחת כוחות המשטרה הפוחדים, המכובדים והנערצים ביותר בעולם כולו. כמובן שהסיפור הזה ממשיך לשנותיו המאוחרות יותר, שם הוא הפך, במהותו, לדינוזאור הפוליטי הזה שלא הסתגל לשינוי במדינתנו. שנות קנדי ותנועת זכויות האזרח ומרטין לותר קינג."
השחקן הרחיב את פרשנותו למניעים שהניעו את הובר לבצע (מה שרבים עבורם) בחירות בלתי נתפסות באמת.
דיקפריו התבקש לעתים קרובות לדון בעבודה שעשה כדי להציג את הובר בשנותיו המאוחרות. עבור השחקן, הייתה זו הפנימית יותר מהיצירה החיצונית שהציגה את האתגר האמיתי.
"בשבילי זו לא רק העבודה התותבת ואיך לנוע כמו שאדם מבוגר היה זז, אלא יותר איך להיות בעל ניסיון של 50 שנה במקום העבודה ולשוחח עם רוברט פ. קנדי הצעיר כאילו הוא איזו מהפכנית פוליטית. זה לא ידע על מה לעזאזל הוא דיבר. אבל למרבה המזל, קלינט יוצר סביבה לכולנו להתמקד באמת במשחק ובדרמה ובאינטראקציה עם הדמויות."
כאמור, פרטי חייו של ג'יי אדגר הובר היו אפופים מסתורין, הגזמה, ובמקרים מסוימים שקרים, במשך שנים. התסריטאי דסטין לאנס בלאק דיבר קצת על הגישה בה נהג להתמודד עם ביוטי על אדם שהיה אדון בסודות ומידע שגוי.
טבעי להתבונן בחייהם של דמויות ואירועים היסטוריים מבחינת האופן שבו הם קשורים לחיינו העכשוויים. עבור יוצרי הקולנוע, הצורך הכורע כמעט של ג'יי אדגר להחזיק בשלטון משקף את דמויות הסמכות הן בתחום המסחר והן בפוליטיקה. אם כי בעיקר השאלות המתמשכות על הטקטיקות בהן הובר השתמש (לא פחות מהן היה השימוש המתמיד בהאזנות סתר בלתי חוקיות) ממשיכות לרדוף את השיח הציבורי שלנו כיום.
קלינג איסטווד: "עם אנשים בתפקידים גדולים הם נכנסים לקיצוניות. זה כוח מוחלט וכוח מוחלט משחית ומה יש לך, כך שתמיד יש את הדבר המשחית עם הסיום של 48 שנה כמנהל לשכת החקירות. ומכיוון שהוא יצר את הכל והיה לו אמון של מנהלים שונים לאורך הדרך, הם פשוט סמכו עליו ואף אחד לא יכול היה לסלק אותו. יש היום כל כך הרבה הקבלות בחברה שאתה יכול להשתמש בהן, בין אם זה ראש סטודיו או ראש ארגון, עיתון גדול, מפעל או חברה גדולים, של אנשים שנשארים יותר מדי זמן, אולי, ומפריזים בתועלת שלהם."
לאונרדו דיקפריו: "מעניין בימינו בעידן זה לעשות סרט על ריגול פוליטי והאזנת האזנות. אני לא חושב שסוגי הסודות האלה שג'יי אדגר הובר הצליח להשיג ולשמור במשך תקופה כה ארוכה היו להיות אפשרי בעולם של ימינו, עם האינטרנט, Wikileaks
לא נראה כאילו ניתן לשמור על סוגים כאלה של סודות במשך פרק זמן ארוך זה. זהו יום ועידן שונים, והיו אירועים ענקיים וקטסטרופלים שהיו עתידים להתרחש אם לא הייתה לנו מערכת משטרתית פדרלית כמו זו שחוקרת פעילויות רבות שהתרחשו במדינה שלנו. ברור שזה ממשיך עד היום. כלומר, זה ויכוח או נושא שאנשים יכולים לדבר עליו עד שהם כחולים בפרצוף, אם סוג המידע הזה שמשתחרר לציבור הוא דבר חיובי או שלילי. אני מניח שזה תלוי באירוע או בנושא מסוים. אבל אני לא חושב שג'יי אדגר הובר יוכל לבצע את אותה עבודה בעידן של ימינו עם כל ההפצה המסיבית הזו של מידע תוך שניות. זה היה עידן וזמן אחר."
קלינט איסטווד: "הוא בטוח היה מסוגל לאחסן את החומר קל. פשוט להסתובב עם אייפד קטן ושיהיה את כולם שם."
נעמי ווטס: "אין גריסה מעורבת."
לאונרדו דיקפריו: "אני חושב שלאנס הניח את זה בצורה הטובה ביותר כשאמר 'תראה, אם נוכל להבין טוב יותר את האנשים האלה ואת המוטיבציות שלהם וכיצד האירוע הזה בא לידי ביטוי בפוליטיקה שלהם, אנחנו יכולים ללמוד מהם. אנחנו יכולים ללמוד מההיסטוריה.'"
יש אפשרות שחברי הקהל עשויים להתרחק מהסרט הזה עם יותר שאלות מאשר תשובות. מבחינת דיקפריו העמימות הייתה חלק מאופיו של האיש.
ליאונרדו דיקפריו: "בעיניי לא יכולת לכתוב דמות כמו ג'יי אדגר הובר ויהיה אמין. כלומר, הוא היה סיר חרס של אקסצנטריות. אפילו לא יכולנו להכניס את כל המוזרויות שלו לסרט הזה. העובדה שאיש זה היה, כמו שאמר, אם לא האיש החזק ביותר במאה הקודמת, אחד מהיותר במדינה שלנו והוא גר עם אמו עד שהיה בן 40 …
"הוא הקשיב לאימו לקבלת עצות פוליטיות. הוא היה הגאון הצעיר והשאפתני הזה להפליא שבאמת שינה את ארצנו ויצר את הלשכה הפדרלית הזו שעד היום נערץ ומפחד ממנה. עם זאת, הוא היה ילד של אמא. הוא היה מודחק רגשית להפליא. שלו רק המוצא היה תפקידו. אסור היה לו לקיים קשרים אישיים כלשהם. לא משנה מה הנטייה המינית שלו, הוא היה מסור לתפקידו והכוח היה חשוב לו ביותר וההחזקה בכוח הזה בכל מחיר זה היה הכי הרבה דבר חשוב בחייו."
ג'יי אדגר נפתח בבתי הקולנוע ב -9 בנובמבר במהדורה מוגבלת ונכנס לשחרור נרחב ביום שישי, 11 בנובמבר.
למידע נוסף על העבודה הסביבתית של DiCaprio אצל savetigersnow.
עקוב אחריי בטוויטר @jrothc