כאשר טיפאני האדיש הכריזה על מועמדות התסריט המעובד לפרסי האוסקר ה -90 לצד אנדי סרקיס, היא דיברה שם אחד שהעביר אדווה בקרב חובבי הקומיקס בכל מקום: לוגן. המבוסס באופן רופף על קוקטייל של סיפורים מקוריים, כולל Old Man Logan מאת מארק מילאר וסדרת ה- X-23 של קרייג קייל, הלוגן של ג'יימס מנגולד הוא מחליף משחק לגיבורי-על וקומיקס, והפך לסרט הראשון אי פעם המבוסס על גיבור-על לזכות במועמדות לתסריטאות.
עם זאת, בחברה המועמדת של סרטים כמו Call Me by Your Name ו- Game of Molly, החרדה הקולקטיבית במעגלי החנונים בכל מקום היא מוחשית ומובנת. האם לסרט על בחור עם ציפורני מתכת באמת יש סיכוי לפרסי האוסקר?
בקיצור, כן.
תחרות האוסקר של לוגן: נותחה
כשאתה מערם את לוגן מול חבריו המועמדים, נראה שהילד נבחר אחרון לכדורשת. המשחק של מולי נכתב על ידי אהרון סורקין, לא רק חביב האקדמיה, אלא זוכה אוסקר. זו המועמדות השלישית שלו בתוך פחות מעשור, לאחר שזכה בשנת 2011 ברשת החברתית, כך שההימור נגדו עשוי להיראות כמו מהלך טירון - עד שתקח בחשבון עד כמה המשחק של מולי התעלם מכל עונת הפרסים. מסחרית זה מוחץ, ומספרי הקופות יושבים כיום בסכום בינוני של 24 מיליון דולר; ומבחינת ההדהוד עם הקהל, זה מרגיש הכי פחות מרתק רגשית בהתחשב באקלים החברתי.
אם כבר מדברים על היותו בתיק, אמן האסון הופיע לראשונה כחביב האוסקר המוקדם בעקבות הפסטיבל שלו. בין מעמד הפולחן של "החדר", העובדה שמדובר במכתב אהבה משובח להוליווד, ובין תפקידו הכפול המהפך של ג'יימס פרנקו כשחקן ובמאי, זהו סוג הסרט שהיה יכול לסחוף עם מועמדויות. למרבה הצער, פרנקו הוא הסיבה לכך שסיכויי הסרט הזה לנצח פחתו. מוקדם יותר בינואר, רגע לפני המועד האחרון להגשת מועמד לאוסקר, הואשם פרנקו בהטרדה מינית על ידי נשים שונות. ההאשמות לא הוכחו ולא הוכחו, אך בעקבות הענן האפור שעדיין מסתמן מעל לה לה לנד בעקבות שיטפון האשמות בתקיפה מינית בין הרווי וויינשטיין וקווין ספייסי,כמו גם תנועת #MeToo שממלאת תפקיד מרכזי כעמוד השדרה התמטי השנה, יהיה זה טעם רע לתגמל סרט כמו אומן האסון, ובדרך אגב מעניק ללוגן עוד הרבה יד עליונה.
כעת, אנו עומדים בשני המתחרים האחרים, וכפי שהגורל ירצה בכך, אחד מהם יכול להיות קליע האדמנטיום בראש מבחינת הכשלת הזריקה של לוגן לזכייה. האחד הוא Mudbound, המועמד לנטפליקס המקורי והפך לרב-מועמד לאוסקר, והשני הוא סרט שנחשב לבלתי מנוצח בכנות בקטגוריה זו - קרא לי בשמך. שניהם יקירים ביקורתיים עם נרטיבים מכובדים מאחורי הקלעים (די ריס היא האישה השחורה הראשונה שהייתה מועמדת בקטגוריית התסריט המותאם וג'יימס אייבורי הוא לא רק המועמד הוותיק ביותר לאוסקר, אלא מועדף לאוסקר, לאחר שהיה מועמד לשלושה בפעמים אחרות - לבימוי, אך עדיין).
עם זאת, נקודות החוזק הללו עשויות בהחלט להיות הסיבה לכך שהם מאבדים. בהנחה שנטפליקס תגיע לכולם בפרומו של Mudbound, המובילים הללו מסתכנים בביטול זה של זה בהצבעות, יחלקו אותם לקראת הפסד, ובסופו של דבר יעבירו את הניצחון לסקוט פרנק, ג'יימס מנגולד, מייקל גריי עבור לוגן. זה בטוח, אבל דברים מוזרים ובלתי צפויים יותר קרו (ראה: נהיגה של מיס דייזי בשנת 1989).
אז מדוע לוגן ראוי לזכות באוסקר?
אז אם נניח שהקלפים נופלים לטובתו של לוגן, האם זה בעצם מסוג הסרטים שמגיעים אפילו לאוסקר על התסריט המעובד? עם צחצוח אריכות החיים של הדמות וניתן לטעון שזאת הכרה בצד, בואו נעשה למועמדים צדק הוגן על ידי הערכת סרט זה על רקע של סיפור מרשים.
מיד, סקריפט זה נוגע לחתרנות. הוא לא הופך רק פעימות של סרטי גיבורי על סטנדרטיים על ראשם, אלא משליך אותם לחלוטין, והופך את הז'אנר למעין דרמה משפחתית ניהיליסטית / הכלאה של סרטי דרך. מההתחלה, לוגן הבעייתי, אך בסופו של דבר, לוגן נמשך כגיבור מלחמה אלים ושבור בקצה חבליו. יש בו עדיין טוב, אך בשום פנים ואופן לא תחושה מסורתית. הוא אחד משני המטפלים במנטורו הישן, פרופסור X, והמתן שלו נובע יותר מחוב חיים מאשר איזה רצון מולד לעזור. זה לא קל לצפות בדמות שהקהל הגיע להעריץ לא רק שהובסה, אלא הופשטה גולמית עד כדי חיפוי של ערכים, הגינות או נכונות לחיות שהיו להם בעבר. מה עוד שהסרט הזה לא 'אל תטרח לעקוב אחר התבנית שהוצבה מסרטי אקס-מן קודמים, ולהעביר את הסדרה ממבנה מסורתי של פשע למלחמה בפשע לניתוח אינטימי של התמכרות, ערך עצמי ומשפחה.
לוגן שואל את השאלה: מה קורה כשגיבורים מזדקנים? זה משחק באותה תפיסה ארוכת שנים שלעולם אסור לך לפגוש את הגיבורים שלך. יש לו מטא מטפל ביחס לעבר. זה מרומם את עולמם המוכר של גיבורי העל שכולנו הכרנו וציפינו, ומספק את קשת הדמות האחרונה והמחישה ביותר של לוגן. הסר את מעצמות העל, והסיפור הזה על כישלון וגאולה עדיין נושך באותה מידה קשה. בדיוק כך קורה כי העברת הטון בצורה כה דרסטית בז'אנר כה חישוב מדגישה את התכונות הגדולות ביותר שלו.
ויליאם פוקנר כתב פעם, "בכתב אתה חייב להרוג את כל יקיריך" ובלוגן, זה בדיוק מה שעשו מנגולד וכותביו השותפים (לא רק במובן המילולי עם דמויותיו, אלא גם במבנה הסיפור). מסיבה זו (אך לא מסיבה זו בלבד), לוגן זכה בהכרה שקיבלה וראוי לזריקת זכייה, ולו רק כדי להיות סוג של נציג לז'אנר שסוף סוף זוכה לקרדיט במקום בו האשראי כבר זמן רב.
הבא: האוספים הגדולים ביותר באוסקר 2018