סקירת ריינט פול יאנג ביקורות הדרך חזרה
אני לא אוהב ללכת 200 רגל כדי לקבל את הדואר כל יום, אז יש לי כבוד אדיר לכל מי שיכול לעשות מסע של 4,000 מייל ברחבי יבשת שלמה. זה בדיוק מה שקבוצה של נמלטים נחושים מנסה לעשות בדרך חזרה כשהם עושים את המסע המסוכן מסיביר להודו כדי להשיג את חירותם.
הדרך חזרה שואבת השראה חופשית מהספר The Long Walk מאת סלובומיר ראוביץ ', שטען כי הוא אחד משלושת האנשים ששרדו את המסע - אף שה- BBC חשף ראיות להפך זמן קצר לאחר פרסום ספרו. לא משנה מה נכון או לא נכון, הדרך חזרה הוא סיפור מרתק עם דמויות חזקות מלאות, תרחישים אמינים וסיפורי סיפור יפהפיים.
הסיפור מתחיל בשנת 1939 עם יאנוש (ג'ים סטורג'ס), קצין פולני שנחקר על ידי קצין רוסי המאשים אותו בהיותו בוגד ומרגל - דבר שיאנוש מכחיש בתוקף. למרבה הצער, אם הממשלה הרוסית הקומוניסטית רוצה אותך בכלא אז אתה בסופו של דבר בכלא. כדי להוכיח את הנקודה הזו, הם מענים את אשתו של יאנוש בגין הודאה כוזבת ואז שולחים אותו לגולאג עמוק בתוך הטונדרה הסיבירית הקפואה.
בהגיעו אליו, נזרק יאנוש לעולם מלא באלימות, התעללות ותנאי מחייה עגומים. הגברים שהוא חי איתם כוללים שחקנים, זרים ורוצחים, ועד מהרה הוא מגלה על מי הוא יכול ולא יכול לסמוך. יאנוש מתקרב לשחקן, ח'ארוב (מארק סטרונג), שפשעו כיכב בסרט שממשלת רוסיה ראתה בו כבוגדת. חברוב טוען כי הוא יודע דרך לצאת מהמחנה ויחד מתכננים השניים את בריחתם. על הדרך יאנוש מקיים ברית עם כמה אסירים אחרים - האמריקאי, מר סמית '(אד האריס), צורן (דרגוס בוקור), קאז'יק (סבסטיאן אורזנדובסקי), טמאש (אלכסנדרו פוטוצ'אן), ווס (גוסטף סקרסגארד) וולקה הרצחני (קולין פארל).
סצנת הבריחה היא למעשה קצרה מאוד ולראות יותר איך הם משכו אותה היה מעניין; בסופו של דבר, כל מה שאנחנו רואים הוא גנרטור מפסיק לעבוד ואז החבר'ה ביער רצים מכלבים וחיילים. אני מבין מדוע הבמאי פיטר ויר קיצר את החלק הזה בסיפור מכיוון שהסרט עוסק במסע, ולא בבריחה.
עם מעט מאוד אוכל, בלי מים, סכין אחת, איזה צור ורק הבגדים המרופטים על הגב, הקבוצה סובלת באומץ את מזג האוויר הקשה ביותר שידוע לאדם - אבל לפחות הם חופשיים. כשהם מטיילים דרומה לעבר מסילת הברזל הטרנס-סיבירית בניסיון להיכנס למונגוליה (שם הם חושבים שהקומוניזם אינו קיים), על הגברים להימנע מכל הכפרים מחשש שיימסרו לרשויות. בדרך הם פוגשים נערה פולנייה צעירה, אירנה (סוארס רונאן), שמצטרפת אליהם במסעותיהם. יש כמה סצנות נוגעות ללב ממש בין כל אחד מהשחקנים ואירנה כשהיא הופכת לדבק שמחזיק אותם יחד, עושה את מה שאף אחד מהם לא עשה לפני שפגשו אותה - לנהל שיחה. במהלך השעה הבאה אנו צופים בקבוצה כשהם שורדים מגוון מפגשים פראיים מזאבים, טמפרטורות קפואות,מחסור באוכל ונגיעות יתושים.
זה לא טיול קצר בשום אופן שכן הקבוצה הולכת שבועות ואז חודשים. כשהם מגיעים לגבול מונגוליה-רוסיה, הם מבינים באימה שעוד אלף מיילים ומעלה מונחים לפניהם. חלק זה יהיה הקשה ביותר כאשר הם חוצים מאות קילומטרים של מדבר ואז עוברים דרך הרי ההימלאיה.
Weir עשה עבודה נהדרת המאפשרת לקהל ליצור קשר עם הדמויות. עברתי את אותה רגש של רגשות שהגברים עשו כשהתשישות פנתה להתרוממות רוח, אחר כך לצער, אחר כך לייאוש ולבסוף הקלה. שלושים הדקות האחרונות של הסרט הן החזקות ביותר ומלאות ברגש כאשר הסביבה הקשה מתחילה סוף סוף לגבות את שלה. לסצנה האחרונה של הסרט היו דמעות בעיניי כשווייר הביא את כל הרגשות שהדמויות והקהל חוו יחד במסע האפי הזה.
פיטר ווייר לא ביים סרט מאז סרטו האפי "מאסטר ומפקד": הצד הרחוק של העולם, אך לא היית יודע זאת על ידי צפייה בדרך חזרה. זמן הריצה של 133 דקות מרגיש טיפה ארוך ונראה שהסרט נגרר מעט סביב מחצית הדרך, אך Weir עדיין הצליח לעצב סיפור שהוא פנטסטי, טרגי, מעניין, מרגש, מעורר השראה ומחמם את הלב - הכל בבת אחת.
אם אתה רוצה לצפות בסרט מלא באקשן, קומדיה או רומנטיקה, אז זה לא הסרט בשבילך. אבל אם סיפור משכנע מלא בדמויות שרק מנסות לשרוד נסיבות יוצאות דופן נשמע מעניין, בהחלט כדאי שתצפו בדרך חזרה.
בדוק את הטריילר של הדרך חזרה:
httpv: //www.youtube.com/watch? v = 87kezJTpyMI
הדירוג שלנו:
4 מתוך 5 (מצוין)