בסלבה הראשון של מה שיהיה ככל הנראה קרב אפי בין הקונגרס האמריקני לחברות הכבלים, הציג הסנטור ג'ון מקיין את חוק חופש הצרכן בטלוויזיה משנת 2013, הצעת החוק שתבקש לשחרר ערוצים מעומס החבילות, מה שמאפשר ללקוחות הכבלים בחר ובחר לאילו ערוצים הם נרשמים.
אז למה אכפת לנו? ובכן, אם הצעת החוק תעבור, היא עלולה לתגמל את הלקוחות בחשבון כבלים נמוך יותר, אך לא ניתן להמעיט בהשפעות שיש לשינוי כה מאסיבי על שדרנים וחברות כבלים - והן יכולות להיות טובות או רעות עבור כולנו.
נכון לעכשיו, חברות הכבלים מרוויחות את הכסף שלהן באמצעות חיוב לקוחות בגין חבילות הערוץ הסומק הללו שכוללות (ללא ספק) ערוצים רבים שאיננו צופים בהם. החברות שמאחורי הערוצים הללו משלמות דמי רישוי על ידי חברות הכבלים המבוססות בחלקן על מספר המנויים שיש סיכוי לראות את הערוץ הזה.
גם מודל עסקי זה אינו בלעדי לערוצי כבלים. למרות שהאות לרשתות שידור כמו ABC, CBS, FOX ו- NBC יוצא מעל גלי האוויר הציבוריים, גם הם מקבלים תשלום כמו דמי רישוי מכיוון שכ- 90% ממשקי הבית כבר לא מקבלים את הטלוויזיה שלהם באוויר - הם מקבלים את הטלוויזיה שלהם מחברת הכבלים. איך חברת הכבלים מודה לאותם רשתות? סל כסף. חברות הכבלים שילמו באופן קולקטיבי דמי שידור חוזר של 2.36 מיליארד דולר לרשתות ולסניפיהן בשנה שעברה, וזה יכול לזנק ל -6 מיליארד דולר עד 2018.
לרוע המזל עבור אותן רשתות, מתחרה חדש צץ בדמות Aereo. Aereo היא חברה שנמצאת בבעלותו של בארי דילר, ובעצם היא מבקשת להעביר את האות מעל האוויר למנויים שלה בעזרת אנטנות קטנות במיוחד (תוך הימנעות מדמי ההעברה המחודשת).
כפי שאתה יכול לדמיין, כרגע מתנהל מאבק בית משפט כדי לעצור אותם וכמה מנהלי רשתות איימו להוציא את הרשתות שלהם מגלי האוויר הציבוריים, להעמיד אותם על הכבלים ולהתחרות בריבוע עם רשתות הכבלים האחרות תוך שהם גם נמלטים מהאחיזה של אראו.
הסנאטור מקיין מבקש להפיל את הפטיש גם ברשתות השידור הללו עם הצעת החוק הזו, אם אי פעם יעזוב לכבלים - דרך פנטסטית להרוג את אריאו, אך הצעה מסוכנת בכך שאנשים יכולים להעלות על הדעת אפשרות להצטרף גם לערוצים שלהם, ובכך מגביל את שלל הרישוי שלהם.
כאמור, מעבר של הצעת חוק זו יכול להיות פירושו חשבון כבלים קל יותר, אך יתכן שיהיה לנו קצת מה להרוויח כחובבי טלוויזיה טובים אם החשבון יעבור ורשתות יצטרכו להילחם זה בזה כדי לחזר אחרינו.
למה? ובכן, המערכת הנוכחית מעניקה לאנשים שמאחורי ערוצי הכבלים הללו אמצעי מניעה, ומאפשרת להם להרתיע את הסיכון בכל הקשור לתכנות מכיוון שכבר יש להם יום שכר מובטח מכיוון שהם - במקרים רבים - תמיד יהיו חלק מ חבילת כבלים בסיסית.
רשתות אלה עדיין צריכות להתחרות זו בזו וברשתות השידור על דירוגים והכנסות מפרסום, אך מכריח אותן להרוויח את נתח הכסף הגדול של המנוי עלול למעשה לדחוף אותן להשקיע יותר בכדי להפוך לאטרקטיביות עבור הצרכנים. זה יכול להיות תמחור תחרותי, אבל זה יכול גם להיות מערך חזק יותר שעובד קשה כדי להתבלט מעל התחרות.
מצד שני, אם הצעת החוק תיכשל ורשתות אלה אכן יוצאות מגלי האוויר הציבוריות, היינו יכולים לראות אובדן של תכנים בשירות הציבורי, שווקים שכבר לא יקבלו חדשות טלוויזיה מקומיות, ויש גם את המספר (הלא חסר משמעות) של אנשים מי יאבד את הטלוויזיה שלהם לגמרי.
מעבר לכך, כן, נצטרך לדלג גם על פני ערוצים שאנו לא צופים בהם אך משלמים עבורם, אך יכולנו לראות גם תועלת כלשהי, מכיוון שרשתות שידור יהיו חופשיות לתכנות משודרגות יותר באוויר. להתמודד עם הצעות כבלים.
עם זאת, צריך לתהות אם זה חשוב לטווח הרחוק.
כולם צועקים על המעלות האפשריות של תכנות 'א-לה-קארט', אך מה שנראה כאפשרי כבר נמצא כאן.
אם אתה רוצה להימנע מחברת הכבלים שלך ברגע זה, אתה באמת יכול. קבלו את החדשות המקומיות שלכם מהאינטרנט או מהרדיו, צפו ברוב השידורים והרבה הצעות כבלים בסיסיות בהולו וצפו בשאר על ידי רכישת פרקים בודדים או מעבר עונה של מופע באמזון או iTunes.
חיתוך כבל הוא לא רק אופציה עבור המחוברים במיוחד. ברבעון הראשון של השנה איבד טיים וורנר - חברת הכבלים השנייה בגודלה בארה"ב - יותר מ 117,000 מנויים.
אי אפשר להוכיח לאן האנשים ההם הלכו, אך אי אפשר להכחיש שרבים מאותם מנויים המפוצלים גרסו לכיוון הולוס העולם, חיבקו טלוויזיה לווינית או קיבלו את הטלוויזיה שלהם בצורה פחות מישרה.
לא ניתן להתעלם מיציאה מעין זו, אך יתכן גם בלתי אפשרי לעצור אותה, כלומר ככל שחברות הכבלים והשדרנים מתכוננים לקרב נגד ארו והקונגרס, ייתכן שהם כבר מפסידים את המלחמה לעומת חוסר רלוונטיות.
---------
לעדכונים נוספים על הצעת חוק זו, עוקבים אחר הענקת המסך.