כשתפגוש את דמותה של ברייס דאלאס הווארד קלייר בעולם היורה, לא תאהב אותה. האוורד מודה ברצינות שאתה צריך לרצות שילד הארגוני האובססיבי, המפוקפק מבחינה מוסרית, של בכיר ייאכל. זה כמובן לפי עיצוב. כאשר Screen Rant התיישב עם האוורד לאחרונה, היא התייחסה לעובדה שלקלייר יש הרבה עבודה לעשות כדי לצמוח ולשכנע את הקהל שעליה לשרוד עד לסוף הסרט.
אין ספויילרים, באופן טבעי, אבל ההתחשבויות של הווארד בעניין בשיחה שלהלן מאוד הגיוניות בעיננו, כמו גם האהבה שלה להיבט "מסיבת שנת שינה" פראית של צילומי לילה ומדוע הרעיון של הבמאי קולין טרוורו לבצע את הדורסים על ידי רקדנים מקצועיים היא בחירה "בהשראה".
מה מבחינתך היה יום יצירת הסרט הכי סוריאליסטי או קסום?
הדינוזאור האנימטריוני בוודאות, אבל כשצילמנו את הרצף הסופי של הסרט צילמנו את הכל בלילה וזה תמיד מדהים. אני אוהב לירות בלילה כי בעצם כולכם הופכים לחברים הכי טובים כי זה כאילו אין בני אדם אחרים על פני כדור הארץ. כשאתה ער, כל האחרים ישנים וזה גם מרגיש מרדן מאוד, זה מרגיש כמו מסיבת שינה ישנה פרועה שבה אתה נשאר ער כל הלילה וכולם בהכרח מתחילים להזדעק בסוף זה, אני חושב שצילומי לילה זה כיף עד כדי גיחוך. וגם צילמנו על הטיילת של הפארק שנבנה, אז בגלל שעשינו דברים כאלה אפיים, זה היה כשהרגיש הכי יורה סרט צילום. זו הייתה חוויה מדהימה ופשוט להגיע להיות על הסט הזה ולדמיין שאנחנו מוקפים בדינוזאורים שהוא הרגיש, מונח שתמיד השתמשתי בו, הוא הרגיש " יורה קלאסית " (צוחק).
שני הנערים, ניק וטאי, דיברו על כמה מהקסמים הקולנועיים הכרוכים ברקידות הדורסים על הסט, אנשי הצוות הקשורים לשרירים בחליפות מו-כובע מתנהגים כמו הדינוזאורים בגן החיות, פרצי האוויר שהיו פעם צלם את סצנת הפטרנודון, מה מבחינתך היה הכי כיף באפקטים הדינוזאורים המעשיים ונכנס לדמיון שלך כדי להגיב אליהם?
מלבד הדינוזאור האנימטרוני, שהיה בעצם קרוב ככל שיש בו דינוזאור אמיתי, כל האמור לעיל. קיום הדורסים, ביצוע הדמויות הללו באמצעות לכידת תנועה היה רעיון מאוד השראה מצידו של קולין מכיוון שאנו ממש הגענו להופעה אמיתית. ואז, בסופו של דבר, כאשר היו דברים שאנחנו צריכים להגיב לכלום, היה לנו ההקשר של הדינוזאור האנימטרוני והדורסאים ולכן זה עזר לנו להבין על מה אנו מגיבים למרות שזה היה דינוזאור שהיה בשמיים.
כריס הזכיר גם רצף מראש או אנימציה שהפנית אליהם?
כן, עזר מאוד. קולין מיפה כל רצף אחד ולכן תמיד הצלחנו לשאול אותו: "על מה אנחנו מסתכלים?" "איפה אנחנו בתוך זה?" "איזה שלב אנחנו ברצף הפעולה, האם זה 10? שבע? חמש? מה הספקטרום של הרגשות?" תמיד היו לו כלים נפלאים להתייחסות אלינו, כך שזה הקל הרבה יותר.
אני אוהב שיש קשת עם הדמות שלך. שיש רגעים שבהם אתה רואה אותה בוחנת מחדש את החיצוניות הארגונית שלה, נחמד לראות אותה נפרמת בצורה הטובה ביותר. האם זה תמיד היה מובנה?
תמיד. זה היה משהו שקולין דיבר עליו כשהוא דיבר איתי את הסיפור לפני שהיה אפילו תסריט. מה שאני כל כך אוהב בדמות זה סוג של אתגר לשחק במישהו שלא אהב אותך, כשאתה פוגש אותה לראשונה אתה כאילו, "מישהו אוכל את האדם הזה". כדי לשחק מישהו שמסב את ראשו של מושג מהי אישה חזקה, היא מנהלת ברמה C עם אחריות עצומה, יותר מכל אחריות העסק ומגנה על השורה התחתונה ובגלל זה היא התנתקה. עם האנושיות שלה. כשאתה פוגש אותה לראשונה אתה חושב שהיא בשליטה, אתה חושב שהיא בעמדת סמכות אבל האמת היא שהיא ממש לא וזה לא 'עד שהיא תתפתח ותתחבר מחדש לאנושיות שלה שהבחירות שלה הן בקנה אחד עם הערכים שלה שהעצמי החזק ביותר שלה מתגלה. משהו שאני תמיד מרגיש עם עצמי ועלי להזכיר לעצמי הוא שאין דבר חזק יותר מפגיעות. כוח נובע מפגיעות ובתחילת הסרט זו אישה שלעולם לא תרשה לעצמה להיות פגיעה ובגלל זה היא עושה הרבה טעויות הרסניות בלבד ובכל זאת היא גואלת את עצמה וזו קשת מדהימה להגיע לשחק, שהיה ממש עסיסי, ממש כיף.כוח נובע מפגיעות ובתחילת הסרט זו אישה שלעולם לא תרשה לעצמה להיות פגיעה ובגלל זה היא עושה הרבה טעויות הרסניות בלבד ובכל זאת היא גואלת את עצמה וזו קשת מדהימה להגיע לשחק, שהיה ממש עסיסי, ממש כיף.כוח נובע מפגיעות ובתחילת הסרט זו אישה שלעולם לא תרשה לעצמה להיות פגיעה ובגלל זה היא עושה הרבה טעויות הרסניות בלבד ובכל זאת היא גואלת את עצמה וזו קשת מדהימה להגיע לשחק, שהיה ממש עסיסי, ממש כיף.
אם הם עוד לא עשו זאת, אני יכול להרגיש שאנשים הולכים לנקד את הדמות שלך שתצטרך לרוץ בעקבים ואת הנושא "אתה צריך ילדים" נאלץ עליה. הרגשת את זה כבר? מה אתה חושב על זה?
ובכן, אני חושב שכולם דיונים ראויים באמת. כולנו רוצים להתקדם.
ועדיף שלאנשים יהיו שאלות ומשהו לדבר עליו אחר כך ולא פשוט לא מושפעים מכלום.
כן. הכל קשור לתודעה. יש את הקמפיין הנהדר הזה שנקרא "באן בוסי". ראית את הקמפיין "באן בוסי"? זה מדהים, תבדוק את זה. זה בעצם מבקש לאסור את המילה "בוסית". מתי קוראים לגבר "בוסי?" לא, הוא "הבוס". ומתי מכנים אישה "בוסית?" זה מערער להפליא לקרוא למישהו שהוא אסרטיבי וממוקד ואינטליגנטי "בוסי" וזה קורה כל הזמן. גם כשראיתי את הקמפיין הזה, זה סיפק לי תחושת מודעות לגבי המילה הזו ולעולם לא אשתמש במילה זו יותר. אני חושב שתפקיד הנשים והגברים בסיפורי סיפורים, חשוב שאנשים בקהילת סיפורי הסיפורים יכירו בהשפעה שיש לסיפורים האלה ובמסרים שהם שולחים.הפיתרון הוא לא להיות גברים מושלמים או נשים מושלמות. הפיתרון הוא שיהיה ריאליזם וקשת ויושר.
הזכרת את העניין לגבי ילדים ומה לא וזה, למרבה המזל או למרבה הצער, זו שאלה שלעיתים קרובות מוצגת ודוחפת אותה. אני חושב שזה בהחלט ביטוי לתרבות שלנו ולזמנים שלנו. ואת העקבים, אני זוכר שכשהייתי נכנס לגיל ההתבגרות וקראתי הרבה מניפסטים פמיניסטיים ומה לא, וחשבתי לעצמי, איך אתה מחזיק את הנשיות שלך? הכוח הגדול ביותר שלי הוא הנשיות שלי, הכוח הגדול ביותר שלי הוא שאני אישה, וזה גורם לי להיות מדהים שאני אישה. אני לא רוצה לנסות להתנהג כמו גבר. חזק בעיני זה לא להתנהג כמו גבר, זה להיות העובדה שאני אישה ויוצא לשם ולהיות העצמי הלקוי, הפגיע, והאמיץ שלי. ולכן אני חושב שלדמות זו, היא כל כך מכופתרת בהתחלה שאתה קצת רוצה לפשל אותה והיא אכן מתבלבלת.ואולי אמרתי זאת במסיבת העיתונאים, אך כשהיא מגיעה לראשונה לג'ונגל, דמותה של כריס אומרת שורה כמו "בעקבים המגוחכים האלה, לא פחות" ומשהו שנתפס כמוגבלות שלה בסופו של דבר הוא הכוח הגדול ביותר שלה הוא משהו שהיה חשוב לי. זה לא אומר שאני מסתובב בחיי בעקבים.
-
עולם היורה נפתח בבתי הקולנוע ב -12 ביוני 2015.