אתה יודע שאני די מתרגל לקחת חום לביקורות הקולנוע שלי, ואין לי ספק שזה יקרה שוב לסקירה זו של הסרט קלינט איסטווד בכתב וביים, גראן טורינו. אבל אתה יודע מה? לא אכפת לי ולא מתנצל על הביקורות שלי. יכול להיות שאתה זכאי לדעתך, אבל אתה יודע מה? כך אני - אוהב את זה או לא. אז … הלאה.
גראן טורינו הוא סיפורו של וולט קובלסקי, ותיק ותיק ממלחמת קוריאה. כשהסרט נפתח אנו רואים שאשתו זה עתה נפטרה, ותוך שניות מהופעתו אנו יודעים בדיוק איזה סוג של דמות וולט הוא: טיימר ותיק גחמני, מעוקל (וגזעני) שמתעב מה קרה לאנשים בעולם שמסביב. אוֹתוֹ.
הוא מגחך על נכדיו המתבגרים חסרי הכבוד שמופיעים בהלוויה ומבדיחים, שולחים הודעות טקסט בטלפונים ומתלבשים בצורה לא הולמת. מערכת היחסים בין וולט לשני בניו מתוחה במקרה הטוב ואין הרבה סבלנות או אמפתיה לשני הכיוונים.
השכונה בה התגורר למעלה משלושים שנה כבר לא מאוכלסת על ידי אנשים לבנים מהמעמד הבינוני הנמוך, אלא הפכה לשכונה אסייתית - למורת רוחו. משפחת המונג מתגוררת בסמוך: סבתא, אם חד הורית ושני ילדיה המתבגרים - תאו (בגילומה של בי ואנג) וסו (אחני שלה). תאו שקט ואינטליגנטי אך ביישן לחלוטין, בעוד סו מאוד יוצאת וללא פחד.
הכנופיה האסיאתית המקומית רוצה לגייס את תאאו בין אם הוא רוצה להיכנס ובין אם לא, והוא לא רוצה. לרוע המזל אתה לא סתם אומר "לא" לכנופיה ובהיותו הבחור החלש שהוא, הם מדברים עליו לנסות לגנוב את נענע השכנה וולט מגרסת טורינו מ -1972. וולט עוצר אותו אך תאו מתחמק ללא הכרה.
עד מהרה החבורה חזרה לילה אחד לקחת איתם בכוח את תאו, וולט יוצא עם הרובה בן ה -50 שלו ורודף אחריהם. בסופו של דבר הוא לומד שתאו היה הילד שפרץ למוסך שלו, ולוקח אותו בחוסר רצון לעבוד על מעשהו הרע (בדחיפת אמו של תאוס).
בסופו של דבר וולט רואה את הטוב והפוטנציאל בתאו ולוקח על עצמו להראות לו איך להיות גבר ולנסות לעזור לו להתרחק מהחבורה.
איסטווד פשוט מעולה לצפייה בסרט הזה - יש לו את הצפיפות הגדולה ביותר בסרט הזה, והוא משתמש בו לעיתים קרובות ובאמצעות רבה. הוא משכנע לחלוטין כווטרינר המלחמה הזקן בדימוס שראה הכל ודי מפחד מכלום. לאמיתו של דבר בשלב מסוים בסרט החלטתי שבעצם מדובר בסרט אחר של הארי המלוכלך, בדומה לרמבו של השנה שעברה - לבחון מחדש דמות מוכרת אחרי שנים רבות כדי להראות לנו מה קרה לו.
כמובן שהוא לא היה באמת הארי קאלאהן, אבל זה לא נדרש הרבה קפיצה כדי להחליף דמויות ובסופו של דבר כמעט אותו סרט. הדרך שבה הוא מתמודד עם צרות מעוררת השראה. בפרט יש סצנה אחת (שבסופו של דבר מצחיקה מאוד) בה הוא מתמודד עם שלושה גברים אפרו-אמריקאים שמתנכלים לסו - היא קלאסית.
עכשיו, אני אגיד לך - אין שום דבר "מדהים קולנועי" בסרט הזה. אין כיוון "חדשני" או זוויות מצלמה או אפקטים חזותיים או כל דבר אחר. מה שיש לך הוא קלינט "אני עדיין התחת רע בגיל 78" איסטווד, דמויות נהדרות וסיפור נהדר. תלוי כמה טוב או רע אני מחשיב סרט, כשאני מקצה לו "ניקוד" (עליו אני מצטער יותר ויותר בימינו - אנשים נתפסים למספרים) אני הולך באחת משתי דרכים:
- אם זה נורא, אני מתחיל באפס ומתחיל לחפש דברים שווים לגביו שיוסיפו "נקודות".
- אם זה נהדר, אני מתחיל בראש ומחפש דברים שאולי לא עבדו פה ושם ומוריד משם.
במקרה הזה התחלתי בצמרת, אבל לא יכולתי לחשוב על שום דבר שלא אהבתי בסרט או היכה בי בצורה לא נכונה - אז יש לך את זה: 5 מתוך 5 כוכבים ממני.
עכשיו כן, כמובן … וולט הוא גזען, מטיח כל סוג של טשטוש אתני שאתה יכול לחשוב עליו - אבל העניין הוא שהוא לומד להסתכל מעבר לדעות הקדומות שלו ורואה אנשים בשביל מי שהם, לא בגלל הגזע או המורשת שלהם.. ואם אתה הרבה זמן מעריץ של קלינט איסטווד המבוסס על הדמות הקשוחה שהוא שיחק בימים המערביים של הארי המלוכלך והספגטי, אתה באמת תיהנה מזה.
מצד שני (ואני יודע שאני מכליל) אם אתה בצד הצעיר, בטח תחשוב שהוא ממזר זקן ומפנק ועל מה הוא כל כך מתלהט.
יש הרבה שפה גסה בסרט וגם אלימות - זה מדורג כ- R, אז השאר את הילדים האלה בבית.
הדירוג שלנו:
5 מתוך 5 (יצירת מופת)