(מאמר זה דן בהיבטים שונים בעונה נשואה 2. יהיו ספוילרים).
-
נשואים החלו את החיים כקומדיה מעופשת נוספת על זוג שהיו - ניחשתם נכון - לא מאושרים ככל שיהיו. בכיכובם של ג'ודי גריר ונט פקסון בתפקיד לינה וראס באומן, התוכנית הופיעה לראשונה בשנה שעברה בפיילוט אומלל, שברגע שהיא הייתה בעולם, הפך למקבילה בטלוויזיה לניסיון להחזיר את הג'יני לבקבוק. הגישה הראשונית של הסדרה לאופן שבו זוגות נשואים מתקשרים - או ליתר דיוק, לא מצליחים - התרגשה מעבר לראייה של שחקן מוכשר אחר כמו גריר התנדנד לתפקיד אשה מרושעת, שעניין בעלה בה נראה קשור אך ורק לתדירות שבה הם מקיימים יחסי מין.
בעוד שהפרקים המוקדמים מכילים את מעריציהם, העונה הראשונה רק החלה להשתפר לקראת המחצית השנייה שלה. שם הכימיה בין גריר לפקסון החלה לשלוט על ההימור הנמוך יחסית של הנרטיבים האפיזודיים, ועל צוות השחקנים התומכים - אשר, בדומה לג'ני סלייט, פול רייזר, ברט גלמן וג'ון הודגמן, עשוי להיות אחד מאלה הטובים ביותר בטלוויזיה - הורשו ליצור חוטים משלה, במקום להיאחז בכל מה שקורה בחייהם של לינה וראס.
העונה הסתיימה בנימה מבטיחה, בתחושה כי הקינקסים בתכנית עובדים. זה לא היה שהסדרה צריכה להיות מחודשת כל כך הרבה שהיא צריכה למקד מחדש את סדרי העדיפויות שלה לאלמנטים שעבדו - כלומר, צוות השחקנים התומך ולינה וראס הם זוג שלא רק יכול היה לעמוד להיות באותו חדר עם אחד את השני, אבל גם רצו להיות. תחושת הקונפליקט בזוגיות נהדרת לסיפורי סיפור, אך כאשר נראה כי מערכת היחסים בנויה כולה על קונפליקט, היא מתעייפת מהר מאוד.
Despite the upswing, there was the sense Married was backsliding into a familiar place with the start of season 2. 'Thanksgiving' boasted some impressive guest stars in Frances Conroy and M.C. Gainey, but it suggested maybe the show's greatest weakness is that it's not so great with first impressions. That's fine; plenty of shows aren't. Pilots are difficult and season premieres can be too in their own unique way. But what Married lacked in quality first impressions, it more than made up for in becoming that quaint show you looked forward to hanging out with week in and week out.
במהלך עונה 2, חלו שינויים עדינים בנוסחת התוכנית שפתחו אותה לסיפורי סיפורים חקרניים יותר. זה לא יתואר כמסוכן, בשום אופן, אבל זה בהחלט הביט בבואמנים ובחבריהם בדגש על טלטול המצב הקיים. הדרך הברורה ביותר שהסדרה עשתה זאת הייתה לתת לראס פחות להתלונן עליו, ולינה, ובכן, משהו אחר להתלונן עליו.
כדי לחולל שינוי זה קיבלו בני הזוג אבטחה כלכלית - מה שהיה סטייה, מכיוון שחוסר האבטחה שלהם הביא לנרטיב כולל של עונה 1. רוס רצתה לחזור לעיצוב ולינה לא הייתה בטוחה מה היא מבוקש. בעונה השנייה השינוי הזה הפך למוקד: לראס הייתה עבודה יציבה ולינה החלה לעבוד בבית ספר. הסיכון כאן הוא שהפיכת דמויות לנוחות יכול גם להפוך אותן למשעממות. אך מה שנשואים עשה היה לקחת את האנוכיות הטבועה (והמתייחסת לשני) של שתי הדמויות הראשיות שלה והשתמש בזה בכדי ליצור סכסוך בזירת היציבות.
אם כבר, זה היה העונה השנייה שעניינה: החשש שהצלחה ויציבות מתורגמים איכשהו למשעמם ולא מגניב. לזכותו של חדר הסופרים הנשואים, העונה הצליחה להפוך את הקו המשולב של לא רק חוטם של לינה וראס, אלא של כל חוטי הדמות לאורך העונה. זה היה בעיקר המקרה בהרפתקאותיה של AJ לפיכחון, וזה גם הפך לעלילת "1997", אחד הפרקים הטובים יותר של העונה.
הרעיון של התבגרות, קבלת יציבות וכמיהה לא יותר לדרמה הקשורה בדרך כלל לנוער הפך גם הוא לכוח המניע מאחורי טלטלה חשובה של הליהוק, מכיוון שתפקידה של ג'ני סלאטה עבר ממצב רגיל לחוזר, עקב נעילת תפקידה הקרוב של עצמה. סדרה על FX. מכל מקום, הסופרים הצליחו לבצע שינוי מאחורי הקלעים ולהפוך אותו לעלילת עלילה משכנעת רגשית עבור בעלה שפ (רייזר), שפתח גם את הדלת לשלישייה המוזרה אך המקסימה של רייזר, גלמן והודגמן. - שמצא סוף סוף סיבה להתכנס מבלי להזדקק לרוס או לינה איכשהו להיות מעורבים.
כוחן של סצנות רייזר-גלמן-הודגמן הן עדות לשפע הכשרונות העומד לרשות נישואים, ובשני הפרקים האחרונים - ששודרו גב אל גב בפינאלה לכאורה של שעה - הדגימה התוכנית יכולת לעצב סיפורי סיפור נפרדים לדמויותיה ואז לאחד אותם בצורה הגיונית, אך גם הניבה תוצאה מספקת רגשית.
שוב, רמזים לדחפיו הלא מבוקרים של ראס ניכרים כאשר ב'התעמלות 'הוא ניצב מול מאהב לשעבר שהוא נפרד ממנו בצורה גרועה (או, כנראה, בכלל לא). בינתיים בגמר בפועל, 'המלצר', מוטל על רוס לטפל במה שהוא תופס כהתקדמות מינית מהעוזרת מירנדה (קימיקו גלן). ישנם רמזים להיבטים השליליים יותר של הטייס המפוזרים על שני הפרקים, ובכל זאת נשוי, כמו דמויותיו, הבשיל עד כדי כך שהוא בוחן את הרעיונות האלה באופן מספק באופן בלתי צפוי.
זה עשוי להיות מרגש ומסוכן לבדר מושגים אנוכיים כאלה כמו רומן אסור עם העוזר האטרקטיבי והצעיר שלך, או לקחת עבודה חלומית מסוכנת, אפילו אם זה אומר לאבד הטבות נחוצות, אבל חלק גדול מלהיות מבוגר (בסדר, כמעט כל זה) הוא לפתור את עצמו לרעיון האחריות והמחויבות, ולהשאיר את המחזה של חיזוי מאחור. ואם נשואים השיגו משהו בעונה השנייה הטובה מאוד שלה, הרי שהתוכנית מבינה כיצד השגת יציבות יכולה להיות מפתה באותה מידה כמו ליפול לתוך דרמה.
-
Screen Rant יעודכן אתכם לגבי העתיד של נשואים ככל שהמידע נעשה זמין.
תמונות: Prashant Gupta / FX