(זו סקירה של גמר העונה 1 של היורה. יהיו ספוילרים).
-
כאשר עיבוד היורה של ארה"ב הוקרן לראשונה בסתיו האחרון, החשש הגדול ביותר שהציגה הסדרה בפני הצופים היה האפשרות שהנרטיב של התוכנית - עם כל התמרונים הפוליטיים שלה ומשחקי המלחמה של חתול ועכבר - יהפוך למפותל מדי. אין ספק שלכל תוכנית העוסקת בריגול פוליטי, סוכנויות פדרליות ואינטרסים זרים יש פוטנציאל לסבך יתר על המידה. ובעוד שהעונה הראשונה של שוטר חיפשה לעתים קרובות את הקו הזה, היא גם העדיפה פתרונות פשוטים לבעיות המורכבות שיצרה העלילה שלה, שהמשיכה את העניינים בקצב מהיר - לא מהר מדי כדי להבהיר פרטים חשובים, אבל לא לאט מדי לאבד את הצופה ריבית.
וכשהעונה הראשונה התקרבה לסיומה בזמן שהפילה חלק מהקטעים הגדולים מלוח השחמט שלה, הפשטות האמיתית של סיפור הליבה של העונה חזרה להתמקד. כשנכנס לגמר הערב, 'קשר פריימר', לא נראה שהיה משנה מי באמת עומד מאחורי הרצח של נשיא אוקראינה, וגם לא אילו מניעים היו להם להסתבך - בין אם זה חיפושו של ג'ק פיין (אדי מקלינטוק) אחר יום משכורת או מסעו האגוני של לון סקוט (דזמונד הרינגטון) להוכיח את עצמו כצלף הטוב ביותר בעולם. במקום זאת, מה שחשוב באמת היה בוב לי סוואגר (ריאן פיליפה) ויכולתו להגן על שני הדברים היחידים שאכפת לו מהם: משפחתו וחירותו.
כפי שמתברר, נראה היה שובר הצליח ביותר כשלקח את הזריקה הברורה והקלה, בנוגע לדמויותיה ולסיפור שלה. כשהמופע הלך והרתיח את העלילה למאבקו של סוואגר להצלת משפחתו - בניגוד להתענגות בגאונות של פיתולים דרמטיים משלה - היא הייתה מרתקת יותר. וכאשר בחרה להשתמש במכשירים פשוטים כמו כונן הבזק חשוב כל כך בכדי להניע את הנרטיב קדימה - במקום להכניס שכבות של מורכבות - זה כאשר הסדרה עשתה צעד.
Fortunately, the finale also took this tried and true approach (for the most part) by embracing the show's undeniable B-movie trappings, paving the way for the appropriate conclusion to a conventional thriller storyline. Here, we had Swagger facing your typical against-all-odds scenario, with his family in need of a daring rescue and an impending showdown against a small army of stock villains. The setup and Swagger's inevitable victory were basically predetermined from the get-go, but that didn't make the final sequences any less enjoyable to watch unfold. As Swagger takes the fight to his home turf in the wilderness, and proceeds to take down his adversaries one by one with the inexplicable ability to dance around enemy gunfire, we're reminded how delicious a sweet slice of genre television can occasionally be.
כמובן, בדיוק כמו שנראה שלסוואגר והקהל יש את העוגה שלהם ואוכלים אותה גם, Shooter נהיה חמוד שוב ברגעים האחרונים של הפרק. לאחר שנודע כי סוואגר קיבל פטור מההתנקשות (ובתוך כיבוי האש העקוב מדם שאחריו), התגלה כי יצחק (עומר אפס) עבד עבור ה- NSA לאורך כל הדרך; ושג'ק פיין, לון סקוט, מיצ'ום (טום סיזמור) ואפילו קרוקוב (שון קמרון מייקל) אולי היו בסך הכל משחקים במשחק השחמט הגדול יותר.
לאחר שהתוכנית כבר חודשה לעונה שנייה על ידי הרשת, אנו יכולים להבין את הצורך להקניט משהו גדול יותר לפנינו כדי לשמור על עניין הצופים במהלך ההפסקה הקרובה. אבל מה שצוות היצירה של התוכנית אולי לא מבין (וכדאי שיהיה עד עכשיו) הוא שלקהלים שנהנו מהפעולה של העונה הראשונה של התוכנית, כנראה פחות אכפת מהפיתולים הזולים האלה ויותר מהדמות הראשית. כל זה אומר, אנו מוכנים להתערב שחובבי Shooter יראו את סוואגר יוצא לקרב נגד כמעט כל אחד ובכל מצב מעניין למדי; נבכי העלילה הם בעלי חשיבות משנית, במקרה הטוב.
אם כי, אם להיות הוגנים, העריכו כמה מהניסיונות של שוטר להחיות את סיפורו ולהשאיר את הצופים על בהונותיהם. לעיתים, הסדרה אכן ביצעה כמה מהלכים חכמים שהוסיפו להנאה הכוללת מהסדרה, כמו כאשר סוואגר מחמיא את לון סקוט הנחוש - במקום לחרוג ממנו - על ידי נטיעת כדור פגום עם שאר התחמושת שלו. ואנחנו בטוחים שלסדרה יהיו עוד הרבה טריקים בשרוולה כשהיא תחזור לעונה השנייה, אבל בואו נקווה שהיא תישאר ממוקדת במה שהשיג אותה עד כה: גיבור ראוי להערצה ואיזון פעולה נכון ותככים.
העונה השנייה של היורה אמורה להיות הבכורה ברשת ארה"ב בקיץ הקרוב.
-
תמונות: רשת ארה"ב